פרק 5
ביום חמישי נדב הגיע ראשון. כנרת, המזכירה הכניסה אותו לחדר הישיבות הקטן. מהחלון נשקף חוף הים של הרצליה פיתוח. רוב משרדי החברות שהכיר שכנו שם. נדב, שהיה נינוח יותר הפעם, הרשה לעצמו לבחון את ציור חבצלות המים של מונה שהיה תלוי על הקיר. בתחילה חשב שזו רפרודוקציה, אבל עכשיו, בבחינה מקרוב, כבר לא היה בטוח. כך או כך, זה ודאי ציור יד. משיכות המכחול – בהחלט של מונה, חשב.
בשעה 9:30 נכנסו האחרים, והוגש קפה.
"ובכן", פתח יואל, "בבדיקות שעשיתי עד עכשיו, מה שראינו ביום שני בצהריים היה אכן 110 טסלה".
שלמה כבר רצה לפתוח בנאום הרגיל שבו הוא מסביר ליזמים "איפה נמצא הצפון", אבל אדם הקדים אותו:
"יש לנו כמה דברים להגיד שכנראה יפתיעו אתכם מאוד. ראשית, בשבוע שעבר הפעלנו 250 טסלה באותו התקן שבו הראינו לכם 110 טסלה. לפי חישובים תיאורטיים, אנחנו יכולים להגיע גם ל־3,000 טסלה – ודי בקלות. אבל לא בהתקן שהראינו לכם, כי יש בו בעיות מכניות שלא יאפשרו לו להגיע לתוצאות גבוהות כל כך".
הלסת של יואל נשמטה; גם תגובתו של שלמה לא הייתה שונה בהרבה.
"אנחנו חושבים שזה game changer – כלומר, משהו שמשנה את כללי המשחק לגמרי", הוסיף אדם.
נדב, שבדרך כלל מתקשה לדבר בפני קהל – אפילו קהל קטן – היה הפעם דווקא רגוע:
"אנחנו כבר עובדים על זה כמה חודשים. היה לנו זמן לישון על זה, לעכל את זה, לפנטז על זה. במסגרת הפנטזיות יש לנו את 'תוכנית אלונים הקטנה' ואת 'תוכנית אלונים הגדולה' – תסלחו לי על המונח הצבאי. אנחנו לא מעוניינים להקים חברת הזנק ולעשות אקזיט. אנחנו מעוניינים לפתור את הבעיות הגדולות של העולם. הגדולה שבהן – ההתחממות הגלובלית".
בשלב הזה שלמה החל לאבד קשב. נדמה היה לו שהוא מתמודד עם אנשים שאיבדו קשר עם המציאות. אבל האנשים והחדר נעלמו מתודעתו של נדב, שראה רק את שלמה והמשיך:
"ברור לנו שכבר שמעת הרבה פנטזיות בקרן גלבוע, שלמה. לכן אנחנו מבקשים מכם קצת סבלנות כדי שתוכלו לשמוע את התוכנית שלנו. נתחיל בזה שמאיץ חלקיקים הוא מתקן מחקר. המאיץ בשווייץ הוא טבעת בקוטר של כמה קילומטרים. אנחנו מתכננים מאיץ בקוטר טבעת של כשני מטרים. עם האלקטרומגנטים והעל-מוליך שלנו – זה אפשרי. יותר מזה, אפשר להביא פרוטונים קרוב מאוד למהירות האור".
אדם פתח את המצגת והראה את החישובים. הם כללו את תורת היחסות הפרטית והכללית, כפי שנדרש במהירויות גבוהות ובאנרגיות עצומות.
"אחרי שהפרוטונים מגיעים למהירות הרצויה, אטומי המימן ייפלטו מהטבעת ויפגשו אטומי מימן במצב מנוחה", הסביר אדם. שוב הציג במצגת את חישובי האנרגיה והראה שהם מספיקים ליצירת היתוך גרעיני[1].
"ההיתוך הזה ייצר שני דברים", המשיך. "חלק מהפרוטונים יקבלו אנרגיה נוספת ויבצעו הקפה נוספת בטבעת. לשלב הזה אנחנו קוראים 'הצתה'. מרגע ההצתה, החשמל הזורם בטבעת ישמש כגנרטור להמשך פעולת המאיץ – וגם לספק אנרגיה לכל המערכות. בנוסף, ייווצר זרם של אטומי הליום[2]
שייצא מהטבעת וייצור דחף – כמו מנוע רקטי. אלא שכאן, במקום לשרוף דלק וחמצן ולפלוט מסה אחורה, נוצר דחף ממסה של אטומי הליום שנפלטים במהירות של 80% ממהירות האור".
אדם העביר שקף נוסף והראה את החישובים.
"כפי שאתם רואים, בשלב ההצתה בלבד נוצר דחף של חמישה טון. הדחף יכול להגיע גם לחמישים טון – המגבלה היא מכנית, כלומר הכוחות שפועלים בתוך השבבים".
בשלב הזה יואל איבד עניין – התחום לא היה מוכר לו. לעומתו, שלמה התחיל להתרכז. הוא הבין לאן שני ה"מעופפים" האלו חותרים.
"התוכנית שלנו", המשיך נדב, "היא לבנות שתי טבעות כאלו ולהרכיב אותן בתוך כנף של מטוס – נניח מדגם 767. בניגוד לטילים שמגיעים למהירות מילוט בתוך דקות ושורפים את רוב הדלק בהמראה, כאן מדובר בטיסה רגילה כמעט. לא רק שהדלק כמעט לא מהווה בעיה, אלא שגם החזרה לאטמוספירה תהיה במהירות נמוכה, לא מסוכנת. אנחנו לא צריכים להגיע למהירות מילוט מהר – יש לנו דחף שיכול להיבנות לאט, במשך שעה ויותר. המטרה: להגיע לירח ולבנות שם בסיס קבע. משם נחצוב [3]איזוטופ הליום-3 ונביא אותו לכדור הארץ – כדי לייצר אנרגיה בהיתוך גרעיני".
רק עכשיו נפלו האסימונים – גם לשלמה וגם ליואל. שניהם היו המומים.
שלמה עצר את נדב, "אני רואה המון בעיות" אמר. "אבל לפני שאנחנו ממשיכים בעולם הפנטזיות אני רוצה שתי הבהרות בעולם הארצי. ראשית, למה דווקא לחבר את המנוע למטוס. למה לדוגמא לא לחבר את המנוע הרקטי לאוטובוס. יש הבדל בין חללית למטוס, אפוא היתרון של מטוס. "
אדם חייך. "כן זו שאלה טובה כי היא תאפשר לנו להסביר למה אין הבדל כל כך גדול, במקרה שלנו, בין מטוס לחללית והדוגמא שלך של אוטובוס היא מעולה." אדם הסתכל על נדב, נדב הסביר. "בעיה שקיימת בחללית שצריכה לקחת נוסעים, זה לחץ האוויר, שבפנים צריך להיות בערך לחץ של אטמוספרה כמו בארץ, מול לחץ האוויר שבחוץ שהוא בעצם 0, כי אין אוויר. אז במקרה של האוטובוס לדוגמא, החלונות ישברו בחלל, כי לחץ האוויר הפנימי ישבור אותם החוצה. בגלל זה במטוס החלונות קטנים. בגובה של 10 קילומטר, כמו גובה טיסה של מטוסי נוסעים, לחץ האוויר החיצוני זניח יחסית לפנימי. מטוס מתוכנן לעמוד בלחץ הפנימי הזה. יותר מזה המטוס שומר על הלחץ הזה ולא מאפשר לו לדלוף החוצה. ישנם המון מערכות שנצטרך לשנות ולהתאים. שלושה דברים מרכזיים הם: הראשון שהמטוס שואב אוויר מבחוץ, מחמם את האוויר ומעביר לנוסעים לנשימה. בחללית צריכים לבצע מחזור של האוויר הפנימי עם תוספת חמצן שמגיעה מהמנוע דבר שיוסבר בהמשך. הנושא השני הוא שקרני השמש יכולות לחמם את מעטפת המטוס לטמפרטורה של מאות מעלות דבר שימיס את האלומיניום שממנו מורכב המטוס. כדי לפתור את הבעיה הזו אנחנו צריכים לצבוע את המטוס בצבע שמחזיר את קרינת השמש לחלל ולא מאפשר לקרינה לחמם את גוף המטוס. את זה נעשה בצבע זהב כמו שקיים בכל הלוויינים שעומדים בחלל. הצבע הזה דורש באמת זהב אמיתי אבל כל עוד זה רק לצבוע את המטוס, הכמויות של הזהב הנדרש אינן גדולות. הדבר השלישי והאחרון שאותו אזכיר עכשיו, הן מערכות השליטה הבקרה והניווט שכלל לא יעבדו בחלל ואותן נצטרך לתכנן מחדש."
נדב התיישב ושלמה אמר "שאלתי השנייה היא אם יש לנו מנוע שמסוגל לבצע היתוך גרעיני למה לא להשתמש במנוע הזה לייצור אנרגיה? בשביל מה צריכים להביא הליום 3 מהירח?." עכשיו דווקא יואל חייך. יואל אמר "אני אנסה לענות על זה ונראה אם זה תואם את עמדתכם" הוא קם והסביר " במנוע שלהם האנרגיה הירוקה של ההיתוך הופכת לחום ותנועה אז כמו בכל כור ליצור חשמל זה בסוף הופך לחום שמחמם מים שהופכים לאדים שמזיזים טורבינות שמחוברות לגנרטור שמייצר חשמל. כל מעבר אנרגיה כזה מבזבז חלק מהאנרגיה שבסוף הופכת לחום שאינו מנוצל ואפילו תורם להתחממות. לאומת זאת בכורי היתוך של הליום 3 האנרגיה הירוקה של ההיתוך הופכת לאנרגיה חשמלית, ללא כל המעברים המיותרים בדרך". נדב חייך ואמר "רואים שאתה ואדם מגיעים מאותו מקום".
כנרת, נכנסה עם כריכים לצהריים והזכירה לשלמה שיש לו פגישה בעוד שעה. שלמה ביקש לדחות אותה ולפנות את אחר הצהריים. כנרת הופתעה כל כך, עד שנשארה לעמוד עם המגש ביד. זה לא קרה לה מעולם, והיא כבר עובדת עם שלמה מעל עשרים שנה.
"אם זו 'אלונים הקטנה' – מהי הגדולה?" שאל שלמה, תוך כדי נגיסה בסנדוויץ'.
"'אלונים הגדולה' היא לטוס למאדים, ומשם ל'אירופה', הירח של צדק – וליישב אותו", ענה נדב. "אבל לא ניכנס לזה עכשיו. זה לא לשנים הקרובות. היום אנחנו מציגים רק את התוכנית הקרובה".
"מבחינה כלכלית", המשיך אדם – מחשש שנדב ייתקע שוב – "שלמה בטח כבר חישב ששוק האנרגיה העולמי מגלגל מעל 100 טריליון דולר בשנה. הטכנולוגיה שלנו עשויה להוריד את עלות האנרגיה ל־10% מהמחיר הנוכחי. גם אם ניקח רק 10% מהשוק – מדובר בטריליון דולר בשנה".
להפתעתו של אדם, נדב לקח שוב את רשות הדיבור.
"אנחנו לא חושבים שמדינת ישראל מסוגלת להרים פרויקט כזה לבד. לכן נצטרך את עזרת ארצות הברית – כלומר נאס"א. יתרה מזאת – אנחנו בטוחים שהטכנולוגיה הזו תשנה את כללי המשחק באופן כה קיצוני, שלאף מדינה מובילה לא יהיה אינטרס להישאר מחוץ למשחק. לכן צריך לשתף כבר בשלב מוקדם את סין ויפן מצד אחד, ואת אירופה ורוסיה מהצד השני. כנראה גם את הודו".
יואל ושלמה עיבדו את הדברים. ואז חזר אדם לדבר:
"כפי שאתם מבינים", אמר ושלף שבב מכיסו, "בין שתי שכבות החומר שבשבב – מה שנקרא בפיזיקה 'צומת' – יש התנהגות של רמות אנרגיה. כלומר, משוואות מעבר קוונטיות של אלקטרונים שמייצרות את הפלא שראינו בתחילת השבוע".
"אחד מהחומרים", הוסיף, "אני פיתחתי – ונדב לא יודע מה הוא. את החומר השני פיתח נדב – ואני לא יודע מהו. כל אחד מאיתנו מחזיק חצי מהסוד. כך אף אדם בעולם לא מחזיק לבדו את הידע המלא. נדב גם פיתח את משוואות המהוד בטבעת – ואני חושב שהפתרון שלו גאוני, לא פחות".
"פתרון המשוואות הללו", המשיך נדב, "נדרש כדי לייצר את מנוע ההליום הרקטי. אנשים שמכירים את הסודות האלו יהיו שומרי סוד ברמה 1. אנחנו רוצים שאתם תהיו ברמה הזו. יואל – אתה ה־CTO. שלמה – אתה מנכ"ל המיזם. לא צריך שתענו עכשיו".
"התפעול של כל העניין הזה", הוסיף אדם, "דורש ידע בפיזיקה שאינה זמינה לציבור. אנשים כאלה יהיו שומרי סוד ברמה 2".
"למה כל הסודיות הזו?" שאל לבסוף יואל. "כי אם מדינה – למשל ישראל – תדע את כל הסודות, הפוליטיקאים ישתלטו. אפשר להפוך את הטכנולוגיה הזו לנשק – וזה מה שיקרה, אם אנחנו לא נשלוט בזה. לכן חילקנו את הידע בין כמה אנשים – כדי שמדינה, ארגון טרור או כל גוף אחר, לא יוכל להשתלט".
יואל חי ונשם אקדמיה כל חייו. אמנם חלם פעם לעבור לחברת הזנק ולרדת ממגדל השן האקדמי, אך אף פעם לא שקל ברצינות. מצד שני, אפילו מבחינה אקדמית – זה מיזם שעוקף את חזית המדע. זה כמו להיות בפרויקט מנהטן, חשב – רק שבמקום להרוג, המטרה כאן היא להציל את האנושות.
1. ישנם שני סוגי אנרגיה גרעינית.
הסוג הראשון – ביקוע גרעיני שבו מבקעים אטום של חומר עם מספר רב של פרוטונים והופכים אותו לשני חומרים שונים שבכל אטום שלהם מספר קטן יותר של פרוטונים. זהו תהליך מזהם ביותר שיוצר גם נשורת גרעינית וקרינה מזיקה. התהליך הזה קיים בפצצות אטום ובכורים גרעיניים ליצור חשמל שקיימים היום.
הסוג השני – היתוך גרעיני. זהו תהליך ירוק לחלוטין (התהליך שבו השמש מייצרת את האנרגיה שלה). תהליך בו שני אטומים של חומר, עם מספר מועט של פרוטונים, מתחברים לאטום אחד עם מספר גדול יותר של פרוטונים. תהליך זה מתאפשר בטכנולוגיה של היום, רק לאורך שניות בודדות ואינו יציב, כי אין לנו מגנטים מספיק חזקים כדי לרכז לאורך זמן את התהליך.
2. בהיתוך גרעיני של שני אטומי מימן עם פרוטון בודד, נוצר החומר הליום. בגרעין אטום של הליום, יש שני פרוטונים.
3. בגרעין אטום הליום יש 2 פרוטונים. באם בגרעין, יש בנוסף, נויטרון אחד יש בגרעין 3 חלקיקים, לכן יקרא "איזוטופ הליום 3". או בקיצור הליום 3. אם יש בו 2 נויטרונים כלומר בגרעין יש 4 חלקיקים, הוא יקרא הליום 4. איזוטופ הליום 4 הוא הנפוץ בארץ, אין בארץ (כמעט) הליום 3.
באמצעות טכנולוגיה של תחילת המאה ה-21, ניתן בקלות יחסית לבצע היתוך גרעיני של הליום 3 ולקבל אנרגיה חשמלית ירוקה. הבעיה היא שאין כמות משמעותית של הליום 3 בארץ אלא רק בירח. גם נאס"א מתכננת להביא הליום 3 מהירח.