שלמה הכיר את עמית שוורץ, סמנכ"לית הפיתוח של התעשייה האווירית.
הם למדו יחד באותה שכבה בתיכון, אז כנערה, הייתה מאוהבת בו. עמית, בין השאר, טיפלה בכל מיני חברות הזנק שהתעשייה האווירית "גיננה". היה חשוב לשלמה שעמית לא תסווג את רקפת בע"מ כחברת הזנק, כי אז יחסי הכוחות המתבקשים בין התעשייה האווירית הענקית לבין חברת הזנק קטנה יגרמו לכך שהתעשייה האווירית תכתיב את הכיוונים ואת הקצב, וזה יתקע את התוכניות.
לכן, שלמה שלח דוא"ל לעמית שאומר שלפני שחברת רקפת בע"מ סוגרת עם בואינג בסיאטל, הוא רוצה לפנות לתעשייה האווירית בנושא פרויקט גדול של כמה מאות מיליונים במהלך השנתיים הקרובות. בדוא"ל גם ציין שהפרויקט מאוד סודי, והוא מזמין את עמית ליצור איתו קשר.
עמית התקשרה אליו חזרה.
"במה מדובר?" שאלה.
"אשמח להיפגש איתך השבוע", השיב. "הנושא הוא התאמות מהותיות לבואינג 767, שיהפכו אותו למטוס מאוד אטרקטיבי, אפילו יותר מה־787, ה־Dreamliner. אבל זה נושא מאוד סודי, ולכן אני רוצה לוודא קודם שהתעשייה האווירית רוצה ומסוגלת להרים את הפרויקט".
"אוקי", השיבה עמית.
"אני רוצה קודם כול להיפגש איתך לבד, כך הנושא ידלוף למינימום אנשים, באם יוחלט בסוף שזה לא מתאים לתעשייה האווירית".
"בסדר גמור", השיבה.
הפגישה עם עמית התקיימה באולם כנרת בגלבוע. אחרי שהגישו קפה, שלמה פתח בדברים.
"אני חייב להודות שקצת לא דייקתי בטלפון".
"מה הכוונה?" שאלה עמית.
"המטרה של רקפת בע"מ אינה להפוך את ה־767 למטוס מקביל ל־787, אלא למעבורת חלל".
עמית הייתה בשוק. היא ניסתה בכל כוחה למנוע משלמה לראות את התרגשותה, אך הצליחה רק חלקית, בעיקר כי שלמה היה שועל ותיק, שהכיר את כל המשחקים.
"רקפת בע"מ מייצרת מנועים רקטיים בטכנולוגיה סופר־חדישה וסודית", המשיך שלמה. "המנוע הרקטי של רקפת מסוגל לייצר דחף שידחוף מטוס 767 למסלול מחוץ לאטמוספרה, סביב כדור הארץ. להבדיל ממנועים רקטיים ומטילים המיועדים לצאת מהאטמוספרה במספר דקות בודדות, בעזרת כוח דחף עצום, למנוע שלנו יש דחף של ארבעים טון בלבד, אך הוא מסוגל לשמור על דחף כזה לאורך שעות".
"רגע רגע רגע", אמרה עמית, "תעצור רגע. מנועי סילון רגילים מגיעים לדחף כזה, אבל איך אתם מתכננים עם דחף כזה להגיע למהירות בריחה של 11 קילומטרים לשנייה? ועוד עם מטוס כל כך כבד? הרי אם זה אפשרי, למה לא עושים את זה עם מנוע סילון רגיל?"
"את התשובה לזה אני דווקא יודע להסביר, אבל לשאלות היותר טכניות, אם יהיו לך, נצטרך להזמין לכאן אנשים יותר טכניים. לגבי השאלה שלך, אני אענה. ההבדל הגדול הוא שמנוע סילון צריך אוויר כדי לייצר דחף, ואילו מנוע רקטי אינו צריך אוויר כדי לייצר דחף. מנועי הסילון של מטוס מסוגלים לייצר דחף עד גובה של כעשרה קילומטרים. מנועים מיוחדים של מטוסי ריגול יכולים אפילו בגובה של עשרים קילומטרים, אבל זה פחות או יותר הגבול. אנחנו מייצרים דחף בלי קשר לגובה, וגם כשאין כלל אוויר מסביבנו. כלומר, המטוס שלנו בנוי כך שהמנוע יכול להאיץ עוד ועוד. כל עוד הגובה יחסית נמוך ויש אטמוספרה מסביב, המטוס ישתמש בכוחות העילוי האווירודינמיים כדי להמשיך ולעלות. זה טוב עד בערך גובה של שמונים קילומטרים. בגובה הזה יש למטוס כבר מספיק מהירות כדי שהכוח הצנטריפוגלי שנוצר יאזן את כוח הכובד. מאחר שאנחנו ממשיכים להאיץ, הכוח הצנטריפוגלי נעשה גדול יותר. מכאן, אנחנו עולים יותר ויותר, עד לגובה של כמאה קילומטרים. גובה של כמאה קילומטרים נחשב לגבול שבין האטמוספרה לחלל, ונקרא 'גובה קרמן', או 'קו קרמן'. האמת שהאטמוספרה אינה נעצרת שם, ויש אטמוספרה עד כשבע־מאות קילומטרים, ומעליה אקסוספרה. אבל בגובה קרמן כבר אין מספיק אטמוספרה בשביל לייצר עילוי, כלומר המבנה האווירודינמי של המטוס כבר אינו מועיל כלל. גם הטמפרטורה החיצונית מאוד משתנה, עולה מאוד בכל צד שחשוף לשמש, ויורדת מאוד בצדדים שלא רואים את השמש".
"ובכן, ברור לשנינו שהתעשייה האווירית מעוניינת להיות שותפה", אמר שלמה. "השאלה הגדולה היא האם התעשייה האווירית מסוגלת לבצע את השינויים הנדרשים ב־767 בזמן קצר כל כך, כפי שחברת רקפת מעוניינת. השינויים המרכזיים הם, קודם כול, במכלי הדלק בכנפיים. במקום מכל דלק של 63 טון ב־767 הישן, אנחנו צריכים מכל של 4 טון דלק בלבד. בתוך הכנף עצמה אנחנו רוצים להתקין את המנוע הרקטי, אחד בכל כנף. מאחר שכל מנוע שוקל כ־11 טון, זה ביחד 22 טון ועוד 4 טון דלק רגיל. זה משאיר 37 טון דלק למנוע הרקטי שלנו".
"זה לא מסתדר לי", אמרה עמית. "מעבורת חלל צריכה דלק בכמות של בערך פי עשרה ממשקל המעבורת, אם לא יותר. אתם מכניסים דלק בכמות של בערך חמישית ממשקל המטוס או המעבורת שלכם. איך זה מסתדר?"
"הדלק שלנו זה מים, לא דלק רקטי רגיל", השיב שלמה.
אחרי שאמר זאת, בחן את עמית וראה את גלגלי המוח שלה בפעולה. 'מים, כלומר חמצן ומימן? כשמימן נשרף, המנוע מייצר פחות או יותר אותו דחף כמו דלק אחר, אבל רק חלק קטן ממשקל המים, בערך שמינית ממנו, זה מימן. זה בטח לא מסתדר. אלא אם כן זה מנוע גרעיני'.
עמית הסתכלה על שלמה בעיון.
"אז רגע", שאלה, "זה מה שאני חושבת שזה?"
"כן", השיב שלמה, "זה בדיוק מה שאת חושבת. וזה חלק מהסיבה שהכול כל כך סודי".
בשלב הזה עמית כבר ממש לא יכלה לעצור את התרגשותה.
"לפני שאת מתלהבת, את צריכה להבין את הדרישות שלנו", אמר שלמה. "אנחנו צריכים שתי מעבורות, כאשר הראשונה צריכה להיות באוויר בעוד חצי שנה, והשנייה חודשיים אחר כך. כלומר, טיסת הניסוי הראשונה, שבה הכול כבר צריך לעבוד, צריכה להיות באפריל בשנה הבאה, בעוד חצי שנה".
"אלו הם לוחות זמנים לא הגיוניים", אמרה עמית.
"נכון", אמר שלמה. "קודם כול, זה אומר שאנחנו לא יכולים לבזבז עכשיו זמן בכלל. זו עוד סיבה לכך שלא ברור לי האם התעשייה האווירית מסוגלת להרים את הפרויקט. במסגרת 'לא לבזבז זמן', אני רוצה שהשבוע תבואי לראות את המנוע בפעולה, יחד עם מהנדס שמבין במנועים רקטיים. מהנדס אחד בלבד שתבחרי, שיודע לסגור את פיו ולא לספר לחברים. מלבד אותו מהנדס רקטות שתבחרי, אנחנו לא צריכים אף אחד משום חטיבה, חוץ מחטיבת התעופה. כלומר, אנחנו נספק מנוע רקטי מושלם".
"אני מצפה שבשבוע שלאחר מכן, יגיע בארי, מנכ"ל התעשייה האווירית, לראות את המנוע שלנו", המשיך שלמה. "אני יודע שבארי מתכנן לנסוע לפריז. בארי יצטרך לבטל את הנסיעה ולהיות כאן בתאריך שבו נוכל להדגים את המנוע. מסיבות של ביטחון שדה, אנחנו יכולים להדגים את המנוע רק בימים שבהם יש עננות, ורצוי גשם, באזור מצפה רמון. בצורה כזו אנחנו יכולים להסוות את האפקטים שהמנוע יוצר סביבו".
"שורה תחתונה", אמר שלמה, "מאחר שטיסת הניסוי חייבת להתקיים באפריל, אם אתם לא יכולים לפנות הכול ולהתמקד בזה, אז בשבוע הבא אנחנו נסגור עם בואינג בסיאטל. מצד שני, אם אתם מסוגלים, זה יהיה הדבר המשמעותי ביותר שעשתה התעשייה האווירית מאז שהוקמה. בנוסף, כיוון שזה כל כך סודי, יש שלושה זוגות אוזניים שיכולים לשמוע על הפרויקט: שלך, של המהנדס שאת בוחרת, ושל בארי. איש מהמנהלים, העובדים, מועצת המנהלים, הוועדים או השרים למיניהם, לא יכול להתעדכן מכם. כל סטייה ממדיניות הסודיות תגרום לנו להעביר את הפרויקט מכם לבואינג".
"אני לא יכולה להתחייב ללוחות זמנים כאלה לחוצים", אמרה עמית.
"כן, זה ברור לי", השיב שלמה. "אבל בשביל זה אני רוצה את המנכ"ל כאן בסוף השבוע, שישי או שבת, אחרי שהמהנדס שלכם בדק את היכולות של המנוע שלנו. בשבוע הבא, בארי גם יראה את המנוע בעצמו".
חטיבת התעופה של התעשייה האווירית פועלת בתחום העסקי־אזרחי. בשנות העשרים הייתה החטיבה החוליה החלשה של החברה. כל נושא כלי הטייס הבילתי מאוישים למינהם היה בתחום החטיבה הצבאית. אומנם עסקה גם בבניית מטוס מנהלים קטן, שהיה תכנון מקורי שלה, אך זו לא הייתה הצלחה מסחררת. הפעילות המרכזית של חטיבת התעופה היא הסבה של מטוסי 767 למטוסי מטען. אומנם ההיקף הכספי של פעילות זו גדול מאוד, כי כל מטוס ישן כזה עולה מעל מאה מיליון דולר, אך הרווח על פעילות זו נמוך מאוד, אם קיים בכלל.
אם הפרויקט הזה ייכנס לתעשייה האווירית, בארי, המנכ"ל, ייחשב לזה שהציל את חטיבת התעופה. הפעילות עם רקפת תהפוך את חטיבת התעופה לחטיבה הרווחית ביותר בחברה, ומנוע הצמיחה העיקרי שלה. זה פשוט החלום בהתגשמותו מבחינתו.
"איך שאני רואה את זה", אמר שלמה, "זה שיש אצלכם כרגע ארבעה מטוסי 767, שנמצאים בשלבי התקנה במסגרת הסבה למטוס מטען. בשניים מהם, הלקוחות עזבו אתכם בגלל בעיות בענף. את השניים הללו אנחנו רוצים. ואנחנו רוצים אותם מחר בבוקר".
"אני רואה שאתה יותר מעודכן ממני במה שקורה בחטיבת התעופה", אמרה עמית. "אני יכולה לדבר עם המנכ"ל שלי קודם? אני אדבר איתו כבר היום כשאני חוזרת למשרד".
"בסדר, אבל תוודאי שבארי מבין היטב את רמת הסודיות הנדרשת", אמר שלמה.
"אם אלו הם לוחות הזמנים, אני צריכה לחזור מיד למשרד ולתפוס את המנכ"ל", אמרה עמית. "בתרבות הארגונית הנינוחה של התעשייה האווירית, לתפוס מעכשיו לעכשיו את המנכ"ל לשיחה של שעה, זה ממש לא מקובל".
"כן, אני יודע", אמר שלמה. "מאז שנכנסתי לפרויקט הזה", הוסיף, "אני נמצא בעולם מקביל שבו השעון מתקדם בקצב כפול מאשר בעולם הרגיל".
"למה הקצב המהיר הזה?" שאלה עמית. "מי רודף אחרינו? אלו הם באמת לוחות זמנים בלתי אפשריים".
"זה ממש מורכב", השיב שלמה. "אבל יש סיבה לקצב המהיר, סיבה טובה ולא סתם סיבה מסחרית. אם התעשייה האווירית תצטרף לפרויקט, יוסברו לכם, כשותפי סוד, גם הסיבות לקצב המטורף שנדרש".