תמיד יהיה לי רק טוב.
השם יתברך תמיד אוהב אותי. (שיר החטופים)

שתי מלחמות הוכיחו, ללא צל של ספק, שאומנם קיים אלוהים – והוא אוהב אותי.
מלחמת ששת הימים, שאחריה הגיע שגשוג כלכלי ותחילתה של עליית ישראל המשיחית.
ועכשיו – שוב, מלחמת שניים עשר הימים – שהזכירה לעם ישראל שאלוהים קיים.
גם אחריה צפוי שגשוג כלכלי, והפעם בזכות פריחת התעשיות הביטחוניות, שיסחפו אחריהן את כל ההיי־טק. זה יקרה תוך כחצי שנה עד שנה.

השאלה היא: מי חזק יותר, יהוה או המציאות?
זה תלוי בשואל ובעונה.
אני, ששואל ועונה, סבור שהמציאות – ידה על העליונה, בסופו של דבר.
אבל אני מניח שיותר ממחצית מהישראלים, יהודים וערבים, חולקים עליי.

לכן, לא טוב לי, ואין בי שמחה. כמו שביבי הגדיר – "חמוץ".

אני מתפעל עד אין קץ מיכולות חיל האוויר, המודיעין והכוחות המיוחדים.
אבל אני, שחושב שהמדע והמציאות הם שהביאו להישגים הללו – נשאר חמצמץ.
שמחה אין בי. גם לא פחד.

כפי שכתבתי לא פעם, וגם ירון לונדון אמר: איני סבור שכאשר תהיה לאיראן פצצה גרעינית, השמיים ייפלו. בסוף, בעוד שנתיים או עשר, תהיה להם.
אולי להפך – ייווצר מאזן אימה גרעיני שיביא ליציבות.
אבל נביאי השקר, עובדי האלילים שבתוכנו – הם שיפילו עלינו את השמיים.

יש בי עצבות רבה. לא רק בגלל הזלזול הנורא בחטופים.
עצב על הציונות שלי. הציונות שלי צמחה מתנועת ההשכלה, ששורשיה אולי ברמב"ם ובברוך שפינוזה. הציונות, תנועה לאומית חילונית, ששינתה את המציאות במעשי ניסים – ניסים מעשה אדם.

כמו שהליכוד, תנועה ציונית יהודית חילונית, נחטפה בידי אנשים כדוגמת שלמה קרעי (חסידו של הרב מאזוז, ותומכו של ברוך גולדשטיין),
כך גם הציונות, נחטפה ומיוצגת היום בעולם על ידי סמוטריץ', ראש מחנה גזעני משיחי, שלא היה מבייש את נביאי השקר היהודים, או את הגזענים מהעבר וההווה (לא נאצים).

שש שנים אחרי ששת הימים, באה מלחמת יום כיפור של 1973.
ואחריה – "העשור הכלכלי האבוד".
אבל העולם של היום, נע הרבה יותר מהר.
מה שלקח אז שש שנים, ייקח כיום שנה עד שלוש.

מכאן התחזית כפי שנראית עכשיו, בהנחה שלא יהיו שינויים מהותיים:
שיגשוג כלכלי יתחיל בחצי השנה הקרובה, שגשוג זה צפוי בעקבות הניצחון במלחמת 12 הימים.
אבל בעקבותיו יחזור בעוד שנה עד שלוש יהיה מיתון כלכלי.

המציאות היא שהאימפריה של ארה"ב נמצאת בירידה מואצת בגלל טראמפ יחסית לעלית האימריה הסינית.
המציאות הפרטית שלנו היא שעלית היהדות המשיחית וירידת המדע בישראל מושכת את המדינה מטה.
ככל שתקציבים קואליציונים, לטובת החלקים החשוכים שאינם יצרניים, יהיו גדולים יותר, כך המיתון יגיע מהר יותר. 

זהעצוב – שהמציאות, בסוף, מנצחת.

אבל יש תקווה קטנה: על־אף שאני מיעוט – אני לא לבד.