אתמול עדה אמרה שתלמידות (יותר מדויק הוריהן) כעסו עליה שהיא מכריחה אותן להתפלל. קצת מצחיק, עדה ולהתפלל, אבל שנאת המורים…. הביא אותי למחשבות על תרבות ישראל, המקצוע שנלמד. זה קשור לתפיסה החילונית שלי שלא רואה באלוהים גוף מוחשי בכלל. אם אלוהים הוא משהו, זה רעיון. התפיסה החרדית המקובלת היום, הייתה נחשבת לפני 200 שנה לעבודת אלילים בוודאי בתקופת הרמב"ם (שהם רוצים להחזיר עטרה…). רציתי לקשר בין "פסח מצה ומרור" ל-"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד".
נתחיל ב-"פסח מצה ומרור" שהוא תמצית ההגדה, תמצית חג הפסח, חג החרות, האביב והפריחה חג החיים. אני מבין את פסח וההגדה כאלגוריה לשואה, וזה לא אני שאמרתי.
פסח – משום שפסח, כלומר השמיד חלק ונתן לחלק חיים.
מצה – משום שבמצבים מסוימים כדי לחיות צריך לעשות את הנדרש, (When you have to shoot, shoot don't talk) במקרה הזה למהר לצאת. לצאת לא בנחת ולא עם רכוש אלא עם המינימום הנדרש לשרידות, רק קמח בלי מחמצת. מי שלא עשה זאת, בשואה לא שרד.
מרור – משום שהחיים אינם שמחה, גם בחג פסח, חג החיים השמח. חייבים לזכור, החיים זה מרור. והחכמה זה לעשות מהלימון לימונדה ומהמרור ריבה.
ומה הקשר לשמע ישראל?
גם שמע ישראל הוא תמצית, תמצית היהדות. גם משפט זה מחולק לשלושה חלקים:
שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. אני חשבתי שקריאת שמע, היא קריאה שאלוהים ישמע – טעיתי. זה לא מסתדר מבחינת התחביר. כי ישראל אינו אלוהים. ישראל זה אנחנו.
מכאן:
- שמע ישראל – אינו שמע אלוהים. אלא הקשיבו בני ישראל. זו קריאה לעצמנו. מכאן קריאה למאחד אותנו.
- אדוני אלוהינו – כלומר מגדיר שאלוהים שלנו הוא אדוני. אבל משום שאומרים אדוני ולא יהווה, יש את המשמעות של האדון שלי. כלומר האדון שלי אינו הבוס או ביבי או לפיד. האדון של העבד אינו בעליו והאדון של האישה אינו בעלה ולהיפך, אלא אלוהים. אלוהים, הרעיון, המצפן של המצפון שלך כאדם שהוא חלק מהאנושות. אלוהים בלבד. כלומר אתה חייב להיות עבד למצפונך.
- אדוני אחד – אותו אלוהים הוא אחד. זו סתירה פנימית כי אלוהים, לשון רבים. אין אחד שלי ואחד שלך. אין לו בן שהוא משיח כמו ישו, או כמו הרב מילובביץ. פשוט אחד.
ועדה אומרת ששמע ישראל זו המנטרה, הסיסמא של הקבוצה – וגם היא צודקת.
אני שאינני דתי, חושב שבשבילי, היא תמצית שלושת הדברים: שמע… – אנחנו כזוג, אדוני… המצפן שלי, אחד אהבתי