המסקנות שלי ממחדל 7.10 שונות ואף הפוכות ממסקנות הדרג הצבאי והדרג הפוליטי בישראל.
הייתי קצין שיריון שנים רבות, אבל אין לי קשר לצבא, מאז גיל 50, שבו הפסקתי לשרת במילואים.
1. נשארנו בחטא הגאווה וזלזול באויב.
1.א. חמאס גדה – אנחנו מניחים שאנחנו יודעים מה ואיך יתקוף אותנו החמאס בגדה. אם הינו לומדים מה-7.10 הייתה מחלקת טנקים מוצבת על כל אחד מהצירים הראשיים בין הגדה לישראל כלומר על הציר מחברון לבית שמש. על הציר למעלה האדומים. על הציר לנתניה. נדרש כ-9 צירים, סה"כ גדוד טנקים. מסיבות פוליטיות זה לא יכול להתבצע. כי אז, כל אחד יראה שיש הבדל בין הגדה לבין ישראל. מבחינת הממשלה עדיף שיהיה עוד 7.10 ולא להודות שיש הבדל בין שטח ישראל לשטחים עם 3 מיליון תושבים פלסטינאים.
1.ב. חיזבאללה – אנחנו מניחים שאנחנו ריסקנו את חיזבאללה ומאמינים שהוא עכשיו כנוע. זו כמובן שטות. החלק הנכון הוא, שאנו מטפלים בפעולותיו באש. אבל בסוף הוא ינשוך אותנו וצריך להיערך לכך.
1.ג. מצרים – מצרים היא הכוח הצבאי המשמעותי ביותר באזור מלבד ישראל. יש לה מטוסי קרב חדישים טנקים חדשים צוללות (בזכותו של מנהיגינו העליון נתניהו). כרגע הם בולעים מאתנו צפרדעים. אם אני הייתי המצרים הייתי מכין לישראל תגובה כואבת. אם אני חושב כך, ברור שגם המצרים חושבים ומתכננים כך.
1.ד. הקצאת משאבים הפוך לנדרש (גם הרשלה חיפש את המטבע מתחת לפנס) – המשאבים הצבאיים מוקצים בצורה הפוכה לנדרש. הקצאת הכוחות והמשאבים הגדולה ביותר היא מול עזה. אוגדות רבות יושבות מול ובתוך עזה (דבר שמייצר גם נפגעים מדו-צדדי.). זאת כאשר עזה היא החזית שבה האויב במצב הקשה ביותר. כלומר המשאבים מול עזה היו אמורים להיות הקטנים ביותר. הקצאה זו עונה לצורך פוליטי, לא לצורך מבצעי צבאי.
מעט יחסית משאבים מופנים מול הגדה שם כוחו של החמאס כמעט ולא נפגע. כך גם מול חיזבאללה וסוריה (שכן נפגעו, אבל הרבה פחות מהחמאס בעזה). יתרה מכך ההישג הצבאי מול החיזבאללה היה בעיקר בעזרת הביפרים וטוב שכך. אבל זהו קלף חד פעמי.
אין לנו פתרון מול החותים. אפשר היה לחשוב על דוברות גדולות שנמשכות על ידי גוררות בליווי אוניות חיל הים (ספינות גרר יכולות לגרור מערכות ענק). את הדוברות הללו להציב (תוך שינויי מיקום תכופים) במרחק של כ-250 ק"מ, מחוץ לטווח הנשק נגד אוניות של החותים. עליהן להציב כוחות שיכולים להיות מוקפצים כנדרש בעזרת מסוקים שמוצבים גם הם על הדוברות הללו.
אין לנו גם פתרון מול הגרעין האירני. – על זה נדבר בהמשך (סעיף 3 למטה).
2. ביזור. מערכות מבוזרות הן עמידות יותר להתקפות גם התקפות סיבר ובעיקר התקפות פיזיות של חמאס או חיזבאללה או אירן. המגמה היום של הצבא לרכז דברים. מגמה זו באמת נוחה יותר לשליטה ובקרה וגם לפעמים זולה יותר. גם לרכז את התצפיתניות, גם ריכוז הכוחות ועוד. אבל היא הפוכה לחלוטין לצורך המבצעי. כלומר שוב הפוך מהנדרש. להפריד בין התצפיתניות לבין הכוח שהן מכוונות זו פגיעה מהותית ביכולת שלהן לכוון את הכוחות כמו גם הופכת את הקשר (סיבים אופטיים, גם במקרה של טבעות SDH) לנקודת תורפה יחידנית. ביזור של יכולות טכניות ומבצעיות הופכות את המכלול לעמיד וחסין יותר לכל סוגי ההתקפות.
רשת האינטרנט החלה כפרויקט של צבא ארצות הברית (ARPANet) לבניית רשת עמידה וחסינה על ידי ביזור המערכות. פרויקט זה התפתח לרשת האינטרנט שהיא רשת תקשורת חסינה, ללא נקודות תורפה יחידניות.
יתרה מזאת, כל מה שפעל בסדר ב-7.10 היו מערכות מבוזרות. כיתות כוננות, משטרה, יחידות קטנות ועוד. כל מה שפעל בצורה לא תקינה, היו מערכות שנדרשו להכוונה מלמעלה. היו כוחות מילואים שלא נתנו להם נשק בבסיסי המילואים, כי לא קיבלו פקודה מהאוגדה (מערכת ריכוזית), כי הייתה תחת התקפה. היו כוחות שהיו בשער של ישובים, ולא הסכימו להיכנס ולהציל את האזרחים, כי לא קיבלו פקודה מהמערכת הריכוזית שלמעלה. תארו לכם מה יקרה כאשר מחנה המטכ"ל יהיה תחת התקפה.
ביזור היה חלק משמעותי של צורת הפעולה של צה"ל (בניגוד לרוב הצבאות). דוגמאות למטה.
3. הגרעין האיראני. בסופו של יום לאיראנים יהיה נשק גרעיני. לא משנה מה ישראל או אפילו ארה"ב תעשה. אלא עם כן המשטר האיראני ייפול. ניתן אולי לעכב את מימוש הפצצה הגרעינית האיראנית. ישראל בהתקפה יכולה לעכב בפחות משנתיים. ארה"ב בהתקפה ואו בהסכם יכולה בעשור.
מכאן נובע שצריך להיערך לנושא. בכל הנושאים אני הרבה יותר חושש מרוב הפוליטיקאים והכתבים. מנושא זה אני פחות מוטרד, לא כמו שהפוליטיקאים מספרים לנו, זה לא נושא קיומי לישראל.
הפעולה הישראלית המיטבית, תהיה כחצי שנה לפני שלאיראנים יהיה נשק גרעיני. במהלך חצי שנה זו, כדאי שישראל תעשה שלוש פעולות בו זמנית:
3.א. להודיע, ואחרי שעה או שעתיים, לבצע ניסוי גרעיני באיזה מקום נידח בעולם.
3.ב. להודיע שאנחנו נתקוף בפצצה קונבנציונלית, של מעל טון, איזה שהיא נקודה ספציפית, נקודה ריקה שאין בה איש, במדבר באיראן. אחרי שעה או שעתיים, לצלם מלוויין עמוס את הפיצוץ ולפרסם אותו.
3.ג. להודיע שאם איראן לא תתקדם לפצצה גרעינית, אנחנו מוכנים לפיקוח של האו"ם על מאגרי הנשק הגרעיני של ישראל.
גם אם לא נהיה מספיק חכמים בשביל לבצע את הפעולות שלמעלה לפני מעשה, נוכל לבצע זאת אחרי מעשה. נכון, זה לא טוב, זה יהרוס ויבטל את מדיניות העמימות של ישראל. כלומר יגרום למרוץ גרעיני באזור, שאינו טוב לאיש. מרוץ הגרעין המסוכן והגדול ביותר, בין רוסיה לארה"ב מחזיק מעל 75 שנה בלי אסון. כאמור, יש מספר מרוצי גרעין בעולם, הם לא נחמדים, אבל גם לא הביאו (בינתיים) לאסון.
עדו
דוגמאות לביזור שהיה מובנה במערכת הצה"לית
בפקודות מטכ"ל יש מושג של "החלטת מפקד (זוטר) בשטח", גוברת על החלטת מפקד בכיר (שאינו במקום). דוגמא נאיבית, כל נהג טנק שומע גם את הסמל שמפקד על הטנק שלו וגם (דרך רשת הקשר) את הקצין מפקד הפלוגה. באימוני פלוגה מתורגלת התקפה באיגוף. אחת מהפקודות של הקצין שמתורגלות באימון זה היא "שמאלה פנה קדימה הסתער". כל נהג טנק, יודע שאם הסמל שמפקד על הטנק שלו נותן לו פקודה הפוכה כמו "תמשיך ישר" הוא מחוייב לפקודת הסמל ולא לפקודת הקצין.
בשנים האחרונות מפקדי חטיבות ואחרים, אומרים לנהגים (בניגוד לפקודות מטכ"ל) שאם המפקד שלך נותן לך הוראה, לנסוע בניגוד לחוקי התנועה, גם בנסיעה מבצעית, אסור לנהג לבצע את הפקודה. אומנם נכון, שפקודה כזו יתכן ומנעה תאונות ונפגעים. אבל המכלול החינוכי פגע ביכולת הצבאית ביום פקודה. כמו למשל האפסנאי ב-7.10 שסרב לספק למפקד הגדוד (מג"ד) שהיה בשטח נשק, כי לא קיבל פקודה ממפקד האוגדה. אני זוכר מקרה דומה שהיה לי לפני שנים רבות. האפסנאי של האוגדה סירב למג"ד שלי. והמג"ד שלי אמר לאפסנאי של האוגדה, "שאם האפסנאי לא יפתח מיד את המחסן, הוא יורה לנו לעצור את האפסנאי ולהכניסו לכלא. ואז יפרוץ את המחסן.
דוגמא סבוכה יותר, היא "פקודה בלתי חוקית בעליל". חייל מחויב לבצע גם פקודות בלתי חוקיות. החייל יכול (ורצוי), אחר כך להתלונן על המפקד, אם הפקודה אומנם הייתה בלתי חוקית, המפקד יענש. אבל חייל חייב לסרב "לפקודה בילתי חוקית בעליל". בעבר הטיעון הלוגי שהיה מאחורי הטענה ש"צה"ל הוא צבא מוסרי", היה ש"פקודה בלתי חוקית" בעליל היה מושג יחודי לצה"ל.
יש כ-60 אלף הרוגים בעזה, שמתוכם לא 10, ולא 100, ולא 1000, אלא מעל 10,000 ילדים. מכאן ברור שהיו הרבה מאוד "פקודות בלתי חוקיות בעליל". כמה קצינים וחיילים מילאו את פקודת מטכ"ל, שמורה להם לסרב "לפקודה בילתי חוקית בעליל" שכזו?
ברור שחלק מהילדים הללו נהרגו כנזק אגבי סביר, של פקודות שהיו במתחם הסבירות, אולי אפילו 1000 ילדים. אבל לא לא סביר שמעל 10,000 כאלו.