10 למאי 2025
איך קרה שישראל היא היום דיקטטורה בשליטה של אדם יחיד
הקדמה ותקציר
ישראל החלה כדמוקרטיה ליבראלית והפכה במהלך ה-20 ומשהו שנים האחרונות לדיקטטורה שנשלטת על ידי אדם יחיד. אם נדייק יותר, ממש בשנותיה הראשונות היא לא הייתה דמוקרטיה נאורה, אלא נשלטה על ידי חונטה של מפא"י.
אנסה לטפל כאן במספר נושאים ביחד, אפרט אותם כפרקים נפרדים כי לכל נושא, נדרש פרק והסבר נפרד.
א. הרקע הכללי, הפרדת רשויות אמתית עם בלמים ואיזונים היא בסיס הדמוקרטיה.
ב. כיצד הפכה ישראל, שלב אחרי שלב, מדמוקרטיה ליבראלית, לדיקטטורה.
ג. הסערה המושלמת, בשיטת המשטר בישראל.
ד. טיפשותו של המנהיג ואולי התקווה שלנו.
כאמור ניתן להבין ולקרוא כל פרק בנפרד.
א. הרקע הכללי, הפרדת רשויות אמתית עם בלמים ואיזונים היא בסיס הדמוקרטיה.
במאה ה-17 העלה ג'ון קוק את רעיון הפרדת הרשויות. מונטסקייה בנה על הרעיון של קוק, והגדיר 3 רשויות נפרדות שמאזנות זו את זו עם בלמים ואיזונים.
- הרשות המחוקקת – הכנסת בישראל.
במדינות רבות הרשות המחוקקת הפרלמנט, מורכב משני בתים. לדוגמא באנגליה, מבית התחתון – בית הנבחרים, והבית העליון – בית הלורדים. - הרשות המבצעת – הממשלה בישראל.
במדינות רבות יש נשיא, כמו לדוגמא הנשיא בארה"ב. - הרשות השופטת – מערכת בתי המשפט.
היא אחותן הקטנה, של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת,
למה נדרשת מערכת סבוכה שכזו?
יש לזכור, שלפני כן, השיטה המקובלת במערב, הייתה שלטון של מלך. המלך בצרפת החליט והכריז על חוקים, באמצעות הכרזה על Édits, חוק מלכותי. המלך החליט איפה מתי ואיך המדינה יוצאת למלחמה. המלך היה המחליט העליון בכל נושאי המדיניות והממשל. המלך היה גם השופט העליון. הגדיל לעשות הנרי ה-8 מלך אנגליה, שהחליט לשנות את הדת במדינה (מנצרות קתולית, לפרוטסטנטי אנגליקני). והפך עצמו לראש הכנסייה, במקומו של האפיפיור.
מצב יציב, הוא מצב פיסיקאלי, בו לא קיימת אנרגיה מספיקה בכדי לשנות את המצב. בפיסיקה, כל מצב שאינו יציב, נוטה לעבור (להידרדר) למצב יציב. בפוליטיקה, מצב יציב הוא מצב שבו למוקדי הכוח, אין רצון לשנות. כלומר המצב נוח למוקדי הכוח.
שלטון מלוכה אבסולוטי, או שלטון דיקטטורי, הוא מצב יציב. כאשר כל מוקדי הכוח, נמצאים בפועל אצל מנהיג אחד (או קבוצה מצומצמת). ברור שבמקרה זה, מאוד נוח למנהיג. במצב זה אין למנהיג רצון לשנות את המצב.
הרעיון של ג'ון קוק היה, שכדי לשמור על דמוקרטיה, מהידרדרות למצב יציב של דיקטטורה, נדרש שינוי במערכת מוקדי הכוח. כפי שנאמר קודם, כל מערכת שלטונית, רוצה לחזור ולהידרדר למצב יציב של שלטון דיקטטורי. כדי למנוע זאת, צריך לייצר מוקדי כוח נפרדים. מוקדי הכוח הנפרדים, ירצו תמיד להתאחד ולחזור למצב יציב. כדי לבלום את התאחדותם לדיקטטורה, וכדי למנוע שמוקד אחד ישתלט על האחר, יש צורך בבלמים ואיזונים בין מוקדי הכוח. כך הגיע מונטסקייה לרעיון 3 הרשויות עם בלמים ואיזונים ביניהן.
נחזור ל-3 הרשויות ומדוע הרשות השופטת, היא אחותן הקטנה של שמבצעת והמחוקקת?
כי לרשות המבצעת והרשות מחוקקת, יש מרחב פעולה רב ושיקול דעת רחב. הרשות המבצעת (הממשלה) יכולה להחליט על מדיניות הביטחון, מדיניות החוץ ועוד ועוד. יש עליה רק שתי מגבלות בישראל. אחת היא צריכה לפעול בהתאם לחוקים שחוקקה הרשות המחוקקת ובאם המדיניות שלה אינה טובה בעיני הרשות המחוקקת (הכנסת) הכנסת יכולה להחליט על בחירות. בבחירות יתכן ותבחר כנסת וממשלה חדשות. הרשות המחוקקת (הכנסת) יכולה להחליט על איזה חוק שהיא רוצה. המגבלה היחידה שלה שחוקים שהיא מחליטה עליהם, לא יסתרו את החוקים שלה עצמה. לדוגמא הכנסת לא יכולה לחוקק חוק 1 שנשים וגברים שווים בזכויותיהן ואחר כך חוק 2 שמותר לנשים ללכת רק במדרכה השמאלית של הכביש. כי אם לנשים אסור ללכת במדרכה הימנית ולגברים מותר ללכת שם אז אין שוויון ומכאן חוק 2 סותר את חוק 1. כלומר אם הכנסת רוצה לחוקק את חוק 2 היא חייבת קודם לבטל את חוק 1. לכן יש להן מרחב החלטות נרחב פי כמה מהרשות השופטת.
לעומתן הרשות השופטת, אמורה לוודא, שהרשות המחוקקת והרשות המבצעת פועלות בהתאם להחלטות שלהן עצמן. כלומר הרשות השופטת בסך הכול, מונעת מהן לומר משהו אחד ולבצע בדיוק את ההיפך. לדוגמא הן לא מחוקקות חוק נגד שוחד ובפועל השרים וראש הממשלה מקבלים שוחד, בצורות שונות ומשונות. באם היה חוק שמתיר לראש הממשלה לקבל שוחד, המשפט של ביבי כלל לא יכול היה להתקיים.
הביביסטים מנסים למכור לנו, שהרשות השופטת בישראל, היא מעל הרשויות האחרות, ויש להגביל את כוחה האבסולוטי . הטענה שלהם, היא העובדה שהיא פוסלת חוקים של הרשות המחוקקת (הכנסת), או יותר גרוע, היא מונעת משילות מהרשות המבצעת (הממשלה).
בפועל המצב הפוך. הרשות השופטת פוסלת חוקים של הרשות המחוקקת(הכנסת) כאשר יש סתירה בין חוק חדש לחוק קודם. בכל פעם נאמר מפורשות, שהרשות המחוקקת יכולה לחוקק את החוק החדש, באם היא תשנה או תבטל את החוק הישן. אבל הרשות המחוקקת (הכנסת) לא רוצה לבטל או לשנות את החוק הקודם. מאחר ושינוי כזה יגלה לציבור, את כוונת האמת של חברי הכנסת, "יציג אותם במערומיהם". חברי הכנסת רוצים להיבחר בכנסת הבאה, הם אינם יכולים להרשות לעצמם שינוי של החוק הישן, כמו למשל חוקים שמעגנים שוויון בפני החוק. כלומר אם רצו, יכלו. אבל בסופו של דבר לא רוצים, קל להם להאשים את האחות הקטנה, הרשות השופטת.
תקוות הדמוקרטים בישראל, נשענת על האחות הקטנה והחלשה הרשות השופטת, משענת קנה רצוץ. מכאן הסיכוי שהיא תושיע קטן עד לא קיים.
רוב רובן של המדינות במאה ה-20 ובמאה ה-21 כולל הדיקטטורות הקשות ביותר, מחזיקות 3 רשויות. כי כל המדינות רוצות להיחשב בעיני עצמן ובעיני אחרים למתקדמות. נביא דוגמא למדינה שאינה דמוקרטית אבל כמובן יש בה 3 רשויות מסודרות. 3 הרשויות בה קימות אבל הן אינן נפרדות ולכן חסרות משמעות. ניקח לדוגמא את רוסיה של פוטין, שהיא דיקטטורה ללא ספק. הרשויות ברוסיה:
- הרשות המבצעת – הקרמלין בראשו פוטין.
- הרשות המחוקקת – בנויה משני בתים:
* בית תחתון – שנקרא "הדומה" עם 450 חברי "דומה".
* בית עליון נקרא – הסובייט הפדראלי עם 170 חברים.
- הרשות השופטת בראשה בית משפט עליון פדראלי ובית משפט לחוקה. בדומה לבית משפט עליון ובג"ץ בישראל.
למרות שלכאורה קיימות 3 רשויות, הן אינן נפרדות ובפועל מתפקדות כרשות אחת. כפי שאסביר בהמשך.
לעומת המדינות הדמוקרטיות בהן יש הקפדה על הפרדת הרשויות ברוסיה אין הקפדה כזו. ברוסיה מפלגת "רוסיה המאוחדת", שנשלטת ביד ברזל על ידי פוטין, שולטת בשני בתי הפרלמנט. הצעות החוק היחידות שמובאות בפני הפרלמנט ("הדומה"), הן הצעות ממשלתיות והן תמיד מתקבלות ברוב מוחלט ללא התנגדות. המתנגד לא יאריך ימים. לדוגמא, המתנגד בפרלמנט לפוטין עו"ד נבלני, נאסר ומת בכלא. בנוסף בתי המשפט נשלטים על ידי הקרמלין. במשפטים של מתנגדי המשטר, כמו במקרה של נבלני, הקרמלין גם החליט על העונש, על גזר הדין. ברוסיה הקרמלין נשלט על ידי פוטין. המפלגה ששולטת בפרלמנט היא "רוסיה המאוחדת" שנשלטת על ידי פוטין ובתי המשפט נשלטים על ידי הקרמלין מכאן כל מוקדי הכוח מרוכזים על ידי אדם אחד – פוטין. כאשר אין מוקדי כוח שמעוניינים ודוחפים לשינוי, זהו המצב היציב של דיקטטורה.
ההבדל המרכזי בין דיקטטורה לדמוקרטיה הוא במידת ההפרדה האמתית בין הרשויות, בעיקר בין הרשות המחוקקת למבצעת ועצמאות הרשות השופטת. בהמשך אראה איך גם בישראל 2025 אין הפרדת רשויות, בדומה לכל הדיקטטורות בעולם. הממשלה נשלטת על ידי אדם אחד (ביבי). בהצבעות שמתקימות בממשלה, לשרים אין אפשרות להצביע ואו להחליט נגדו. הכנסת נשלטת על ידי הממשלה. הכנסת והממשלה שולטות ברשות השופטת, תוך צמצום של עצמאות הרשות השופטת.
נוח היה לקחת את הדיקטטורה ברוסיה כדוגמא, מאחר וקשה לנו להסתכל על עצמנו באובייקטיביות. יש רבים בארץ שטוענים שישראל עלולה לעבד את הדמוקרטיה בעתיד באם נמשיך בכיוון. הסיבה שהם אומרים סכנה עתידית, היא שהם לא הסתכלו בראי בתקופה האחרונה. הם לא בחנו באובייקטיביות את המצב האמיתי שלנו. גם לי קשה להפנים את המצב. גם אני נוטה לחשוב שסיממני החופש שקיימים היום בארץ, הם עדות למציאות של דמוקרטיה. צריך רק לזכור שסיממני חופש קיימים גם בדיקטטורת כמו רוסיה, אירן וטורקיה. סיממני חופש אינם דמוקרטיה.
מדינה הופכת מדמוקרטיה ליברלית לדיקטטורה לא ב"זבנג" בודד אלא מצעדים קטנים ולא מורגשים.
ב. כיצד הפכה ישראל, שלב אחרי שלב, מדמוקרטיה ליבראלית, לדיקטטורה.
התהליך בו הפכה ישראל לדיקטטורה הוא תהליך מורכב של שנים רבות. תהליך בו ללא החלטה אחת מודעת, הרשות המבצעת השתלטה על הרשות המחוקקת. כפי שהוסבר קודם, זהו תהליך טבעי של מעבר למצב שלטוני יציב. תהליך שמתרחש כאשר אין שמירה קפדנית על בלמים ואיזונים. התהליך בישראל היה מורכב ממספר שלבים:
- הגדלת הממשלה כך שתכיל את רוב חברי הקואליציה.
- ביטול הפיקוח של הכנסת על הממשלה, בראש ובראשונה ביטול הפיקוח על הכסף.
- יכולת השליטה של ראש הממשלה בשרים כך שהם בפועל "בובות על חוט" שהוא מפעיל.
- שליטה של הממשלה בכנסת, כאשר הממשלה יכולה בפועל לפטר חברי כנסת.
1. הגדלת הממשלה כך שתכיל את רוב חברי הקואליציה.
נסביר מדוע הגדלת הממשלה בעוד ועוד חברי קואליציה מייצרת מצב שבפועל הממשלה שולטת בכנסת.
אסביר זאת מעולם בית הספר. בכיתה מסוימת של 30 תלמידים, יש ועד כיתה של 3 תלמידים. בשיעורי חברה, אחת לחודש הועד מציג לכל חברי הכיתה מה התבצע, מה נעשה עם הכספים שנאספו מהתלמידים וכן הלאה. כך התלמידים בכיתה זו מפקחים על הועד.
באם נגדיל את מספר התלמידים בוועד יותר ויותר, עד שבוועד עצמו יהיו 20 חברים ורק 10 התלמידים ה"לא מקובלים" לא יהיו חברי ועד. אז בפועל לא יהיה יותר פיקוח אמיתי של תלמידי הכיתה על הועד. גם אם התלמידים המוחלשים והלא מקובלים, יצביעו נגד פעולות שמבצע הועד, הם יהיו במיעוט. זהו מצב שבפועל הכיתה זה הועד, והועד זה הכיתה. כלומר הכסף שנאסף מכל הכיתה ילך לטיול בו "הלא מקובלים" כלל לא משתתפים. בהשוואה למדינה, כספי המיסים שנאספו מכלל האזרחים, הולכים "לשמן" את החרדים או המפלגות החרדיות בקואליציה.
ב-2025 רוב חברי הקואליציה בכנסת הם חברי הממשלה. בדומה לדוגמא עם הכיתה בה רוב התלמידים הם גם חברי ועד. מכאן בפועל הממשלה זה הכנסת והכנסת זו הממשלה. אם הם תמיד יצביעו בעד הממשלה כי הם גם חברי הממשלה אז אין משמעות לפיקוח של הכנסת על הממשלה. כלומר, הפרדת הרשויות, הבלמים ואיזונים התמוססו עד כדי נעלמו.
בממשלות ישראל, עד שנות ה-60 היו כ-12 שרים, 11 שרים וראש הממשלה, שהיה "ראשון ביו שווים". בקואליציה (גם אז) נדרש שיהיו יותר מ-61 חברי כנסת, בדרך כלל מעל 70. מכאן ברור שאם יש 12 שרים (שלא כולם חייבים להיות חברי כנסת) אין זהות בין הקואליציה לבין הממשלה. לעומת זאת בממשלה היום, שבה רוב חברי הקואליציה הם שרים או סגני שרים (37 בממשלה היום). ברור שהקואליציה זו הממשלה והממשלה היא הקואליציה. והקואליציה בהגדרה שולטת בכנסת. כלומר אין הפרדה, או שקווי ההפרדה מטושטשים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, עד כדי כך שאינם קיימים.
2. ביטול הפיקוח של הכנסת על הממשלה, בראש ובראשונה ביטול הפיקוח על הכסף.
במדינות דמוקרטיות אחד הכלים המרכזיים של הפרלמנט לפקח על הממשלה הוא בעזרת אישורי תקציב. כלומר אישור על הכספים שלממשלה מותר להוציא, כמה ועל מה. ניתן דוגמא, בארה"ב זה מצב מאוד ברור בהתאם לחוקה, כל דולר שהממשל (הנשיא) מעוניין להוציא למטרה מסוימת, צריך את אישור הקונגרס. האישור התקציבי ניתן בנפרד לכל לפרויקט. פרויקט מסוים מקבל סכום מסוים לתקופה קצובה. הכסף לא ישמש בשביל שום דבר אחר, אפילו לא לכביש קרוב ומקביל.
בישראל בשנת 1985 היה משבר כלכלי עם אינפלציה של 400%. כדי לטפל במשבר הכלכלי, מנכ"ל האוצר (עמנואל שרון), הציע להוציא הוראת שעה חד פעמית, שנקראה "חוק ההסדרים". בהוראה זו הכניסו את כל השינויים המיבניים במשק שהאוצר מתכוון להכניס כדי לבלום את האינפלציה. בנוסף ניתנה לוועדת הכספים הזכות לנייד כסף מסעיף לסעיף. הוראה זו נתנה סמכות מיוחדת לרשות המבצעת לעקוף את המגבלות של הכנסת כדי לאפשר את בלימת האינפלציה. היה זה מענה חד פעמי ומקומי למצב חרום. בארה"ב זה מצב בלתי אפשרי כי זה נגד החוקה.
הרעיון היה, הוראת שעה חד פעמית, שבאמת עשתה ניסים, זה הצליח "בזבנג" אחד, להוריד את האינפלציה מ-400% לאחוזים בודדים.
אלא, שהממשלה התאהבה אהבת נפש בחוק. היכולת להשתחרר מפיקוח פרלמנטרי (על נושא הכספים) פעל כמו סם של שיכרון כוח. ברור לחלוטין שלממשלה הרבה יותר נוח להחליט על לאן וכמה כספים ילכו, לאיזה מגזר ולאילו צרכים, בלי פיקוח.
מאז ועד היום, כל שנה כבר עשרות שנים, מחוקק חוק ההסדרים במקביל לחוק התקציב. מכאן בפועל אין פיקוח פרלמנטרי על תקציבי הממשלה.
3. יכולת השליטה של ראש הממשלה בשרים כך שהם בפועל "בובות על חוט" שהוא מפעיל.
השליטה של ראש הממשלה בשרים, דומה לשליטה של מנהל בעובדיו. מנהלים כוחניים נוטים למדוד את השליטה ביכולת להעניש. העונש האולטימטיבי הוא לפטר את העובד.
ברוב מקומות העבודה בישראל, למנהל הישיר שלך, אין את הסמכות לפטר אותך. בסופו של דבר, במקרה והמנהל מאוד מעוניין לפטר את העובד, המנהל ישכנע את כל הנוגעים בדבר, וכנראה שיצליח לפטר את העובד. באם מנהל, יכול לפטר עובד (מסיבות ענייניות), בלי להסביר ובלי להתייעץ עם איש, ברור לחלוטין שהוא "הבוס". כלומר העובד כפוף לחלוטין למנהל. במקרים כאלו אין לעובד אפשרות להתנגד להחלטות המנהל.
ב-1996 הוקמה ממשלת נתניהו הראשונה. ב-2001 הוכנס שינוי חוק קטן, שבעצם היטה את הכף ואפשר את ההידרדרות לדיקטטורה. השינוי קבע, שראש הממשלה יכול לפטר שר, ללא אישור של הכנסת. ראש הממשלה יכול להעביר את סמכויות השר המפוטר, לשר אחר או לעצמו. ראש הממשלה הפך "מראשון בין שווים" למנהיג העליון הקובע היחיד בממשלה. לפי החוק, החלטות הממשלה נקבעות ברוב קולות השרים. אבל אין משמעות להצבעות הממשלה, מאחר ושר שיצביע בניגוד לדעתו של ראש הממשלה יפוטר, ומיד אחר כך ניתן להצביע שוב, ולקבל את הצעתו של ראש הממשלה. המצב החוקי היום, הוא שראש הממשלה ,בעיקרון יכול לפטר את כל השרים, להצביע ולקבל את הצעותיו לבדו. זה מצב שנראה מצחיק, אבל אם נשים לב, הצעות כמו לפטר את ראש השב"כ או את היועצת המשפטית מתקבלות בממשלה עם מעל 30 שרים בפה אחד. וגם אחר כך ההחלטה לחזור מפיטורי ראש השב"כ מתקבלת בפה אחד. בפועל אין ממשלה עם שיקול דעת ומגוון דעות, יש רק ראש ממשלה.
4. שליטה של הממשלה בכנסת, כאשר הממשלה יכולה בפועל לפטר חברי כנסת.
מתוך הנאמר למעלה, כאשר קבוצה אחת יכול לפטר אנשים בקבוצה שניה, הקבוצה האחת שולטת למעשה בקבוצה השנייה.
נסביר עכשיו איך בפועל, הממשלה יכולה בכל רגע, להחליט וללא הסבר, לפטר חברי כנסת. במצב היום שרי ממשלה, יכולים לפטר חברי כנסת מכהנים. כלומר חברי הממשלה שולטים בחברי הכנסת. זהו תהליך סיבובי, לכן נדרשת קצת סבלנות כדי להבינו. לא כול שר יכול לפטר כל חבר כנסת. במצב הקיים, חלק מהשרים יכולים להחליט לפטר חבר כנסת מסוים. אבל יש מספיק כאלה, כדי שהממשלה תשלוט לחלוטין בקואליציה ומכאן בכנסת כולה. זהו תהליך שבנוי על מה שמכונה "החוק הנורבגי" ולכן ניתן לנושא "החוק הנורבגי" הסבר קצר.
ההבדלים בין החוק המקורי בנורבגיה לבין החוק בישראל.
החוק הנורבגי המקורי בנורבגיה קובע, ששר בממשלה לא יכול להיות חבר בפרלמנט. כלומר אם חבר פרלמנט מקבל על עצמו להיות שר, הוא חייב להתפטר. החוק המקורי בנורבגיה משמר ומחזק את הפרדת הרשויות. כך שאין חפיפה במשרתים ברשות המבצעת – הממשלה, לבין המשרתים ברשות המחוקקת – הפרלמנט. כך הפרלמנט חופשי מלחצים ויכול לפקח על הממשלה. יותר מכך, אם השר עוזב את הממשלה, השר לא חוזר להיות חבר פרלמנט.
נחזור לחוק בישראל. בישראל לקחו את החוק הנורבגי ועיוותו אותו עד כדי כך, שהחוק מאפשר לממשלה לפטר חברי כנסת. כלומר לשלוט בחברי הכנסת. הפוך לחלוטין למצב בנורבגיה.
בין 2000 ל-2005 חוקקו הגרסאות של "החוק הנורבגי" בישראל. בישראל כמו בישראל, לוקחים חוק שנועד לחזק את הפרדת הרשויות, והופכים אותו לחוק מעוות שמקטין משמעותית, את הפרדת הרשויות. בהתאם לחוק המתוקן והמעוות בישראל, באם השר עוזב את הממשלה חבר הכנסת שנכנס במקומו של השר, אוטומטית מפוטר מהכנסת. השר חוזר לתפוס את מקומו בכנסת. כלומר חברי הכנסת שנכנסו (שנקראים חברי כנסת "נורבגים") תלויים לחלוטין ברצונה של הממשלה. הממשלה יכולה בפועל, לפטר אותם בכל רגע. השר בסך הכל מחליט שהוא חוזר להיות חבר כנסת. כלומר מרבית חברי הקואליציה בכנסת הם נתינים של הממשלה והממשלה יכולה לפטר אותם. בעצם החוק מייצר ג'ובים לחברי סיעות הקואליציה, כחברי הכנסת "הנורבגים". מכונת ג'ובים שמחויבת להצביע בכנסת בהתאם לרצון הממשלה וראש הממשלה.
לסיכום
עד כאן הסברנו למה בישראל של היום, הכנסת בפועל כפופה לממשלה. הסברנו גם שהממשלה כפופה לראש הממשלה. היכולת בפועל להחליט היא רק של ראש הממשלה, השרים אינם יכולים להחליט דבר או להתנגד לראש הממשלה. בתאוריה ולפי החוק, החלטות הממשלה מתקבלות בהצבעה של השרים. בפועל שר שלא יתיישר לרצונו של ראש הממשלה ויצביע בהתאם לרצונו של ראש הממשלה, לא יישאר שר. ובהצבעה הבאה הוא לא יהיה בממשלה ולא יוכל להתנגד. ראה מקרה גלנט. כלומר הרשות המחוקקת והרשות המבצעת כפופות לחלוטין לראש הממשלה נתניהו.
ג. Perfect storm
perfect storm – "סערה מושלמת" – צירוף נסיבות/אירועים/מקרים שמובילים לתוצאה קטסטרופלית.
הסערה המושלמת בשיטת הממשל בישראל מורכבת מהגורמים הבאים:
- מצב בו הקואליציה נמצאת בשפל וחוסר אמון של מרבית הציבור.
- ברור למשפחת נתניהו שאם אינו ראש ממשלה, הוא יכנס לכלא.
- מתנהלת מלחמה שבאמצעותה ראש הממשלה יכול לדחות עד אין קץ את הבחירות.
- הקואליציה באמצעות ועדת החוקה (שמחה רוטמן – הציונות המשיחית), מוכנה ורוצה לשנות את שיטת המשטר בישראל. הם לא רוצים דמוקרטיה ליבראלית אלא מדינה שתנוהל הלכתית.
1. מצב בו הקואליציה נמצאת בשפל וחוסר אמון של מרבית הציבור.
מדוע זה חשוב לסערה המושלמת שמצב הקואליציה בציבור רע מאוד? כי כאשר מצב הקואליציה רע, יש לקואליציה שהיא הממשלה, אינטרס לדחות את הבחירות כמה שיותר. יותר מכך כאשר המצב עוד יותר רע, יש לקואליציה אינטרס מובהק לחוקק חוקים שיעוותו את תוצאות הבחירות. בישראל בה אין חוקה הקואליציה בהחלט יכולה לעשות זאת. הניסיון מלמד, כאשר הקואליציה יכולה ורוצה, היא עושה גם עושה.
סקרי דעת קהל מקצועיים, הם כלי מדויק מאוד. מנסים למכור לנו שיש בהם טעויות, זה לא נכון. המאמין הגדול ביותר בסקרים הוא נתניהו ובצדק. כאשר יש הבדלים של שברי אחוזים בין מפלגות, התוצאה שהסקר מנבא יכולה להיות טעות. הגורמים לטעות הם שדעת הקהל משתנה ולפעמים מהר יחסית. אבל בכל זאת הטעות בסקרים קטנה מ-2%. הדוגמה הבולטת ביותר לטעות בסקרים, שניתנת על ידי המזלזלים בסקרים, היא הבחירות האחרונות בו ניצח טראמפ. לטראמפ הצביעו 77 מיליון, להאריס הצביעו 75 מיליון. זאת מתוך 245 מיליון בעלי זכות בחירה. גם אם נבדוק רק את הקולות שנספרו בפועל, הטעות קטנה מ 1.3%.
הסקרים מראים שבאם יהיו בחירות עכשיו, לקואליציה צפויה מפלה. בקונסטלציה החוקית שתוארה למעלה, אין שום סיכוי שהקואליציה תפיל את הממשלה ותשלח את עצמה הביתה. סקר מחודש מאי 25 מראה שבנושאים שנמצאים על הפרק הציבור מתנגד לממשלה. כ-60% מתנגד ליעדי המלחמה ורק 25% תומך בממשלה. כ-70% מתנגד לחוק ההשתמטות לחרדים של הממשלה ורק פחות מ-20% תומך בחוק. כ-80% מעוניין בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ורק כ-10% תומך בממשלה בהחלטה שלא להקים ועדה. אילו אינם שברי אחוזים. ככל שהציבור מתנגד יותר לממשלה כך "הדבק" הקואליציוני חזק יותר. בניגוד לתחושה ההגיונית, הממשלה הופכת ליציבה יותר.
2. ברור למשפחת נתניהו שאם אינו ראש ממשלה, הוא יכנס לכלא.
נוסיף לכך, שבאם הממשלה נופלת, מירב הסיכוי שנתניהו (כאשר אינו ראש ממשלה) הולך לכלא. ברור לחלוטין ואולי זה אפילו סביר, שמשפחתו של נתניהו, בעיקר אשתו, חושבים שכל שאר השיקולים, כולל קיומה של המדינה, שלא לדבר על החטופים וחיילי צה"ל שנהרגים במלחמה, הם שיקולים משניים. בפועל ברור לכולם שנתניהו מנוהל בצורה מלאה על ידי משפחתו, אנו עדים לכך מידי יום.
3. מתנהלת מלחמה שבאמצעותה ראש הממשלה יכול לדחות עד אין קץ את הבחירות
נכון לתחילת מאי, במלחמה נהרגו 673 חיילים, 857 אזרחים שמתוכם 41 חטופים. המלחמה כעת בעזה היא מלחמה ללא תכלית. המטרה של הממשלה היא להאריך את המלחמה עד לשינוי מזג האוויר, בצורה כזו שהיא תוכל לנצח בבחירות. מזג האוויר הפוליטי לא ישתנה בקרוב, זה עניין של זמן. מכאן החטופים ימותו ועוד 21-3 חטופים מתים, לא ישנו את המאזן. אחרי מותם של החטופים, הטענה תהיה שניסינו כמיטב יכולתנו להצילם אבל לא הייתה שום אפשרות להציל. זה כמובן שקר מוחלט. באם מסיימים עכשיו את המלחמה החמאס מוכן להחזיר את כולם כולל הגופות. המצב היום הוא שעזה הרוסה עד ליסוד, הרגנו כ-50 אלף עזתים, שמתוכם קרוב לעשרים אלף אנשי חמאס. הרגנו את רובם של מחבלי חמאס שהיו בתחילת המלחמה. למרבה הפלא, גם עכשיו יש כ-20 אלף מחבלי חמאס, כי אין לחמאס בעיה לגייס חדשים. כאשר נצא מעזה בסוף, בעוד חצי שנה או חמש שנים או עשר שנים, נעמוד בדיוק באותו מצב. בסוף, יהיו מעל 50 אלף עזתים הרוגים ועזה חרבה. כלומר נהיה בדיוק במצב של היום, עם אותה נקמה בדיוק, אותם עזתים הרוגים ואותה עזה חרבה.
ההבדל יהיה שנתניהו, בונה על בחירות אחרי כיבוש עזה ולפני שהכיבוש יהפוך לביצה מדממת בדמות של סטלינגרד. לפני הדימום ביבי מתכנן בחירות, בו יציג לבייס שלו, שכבשנו את עזה, ארץ אבותינו. אחר כך אפשר יהיה לסגת עם "הזנב בין הרגלים".
4. הקואליציה באמצעות הציונות המשיחית, מוכנה ורוצה לשנות את שיטת המשטר בישראל
הקואליציה כבר בינואר 23 החלה במלוא המרץ לשנות את שיטת המשטר בישראל. מאחר ואין חוקה בישראל, החלק היחיד שמונע את שינוי שיטת המשטר ממשטר דמוקרטי ליבראלי למשטר של דיקטטורה הלכתית (קיים בפועל באירן), הוא התנגדות הציבור. אבל בחסות המלחמה התנגדות הציבור נחלשה. מכאן החלפת שיטת המשטר בישראל מתקדמת בצעדים מהירים יותר.
לסיכום
סערה מושלמת זו, עם צירוף המקרים שמתואר, גורמים לכך שבשל הצורך האישי של נתניהו ומשפחתו, החטופים מתים, החיילים נופלים במלחמה ללא תכלית, כלכלת ישראל בדרך לקריסה, ישראלים בחו"ל חוששים והאנטישמיות בעולם עולה כפורחת.
ד. טיפשותו של ביבי.
הישראלים חושבים שהם ייחודים, זה לא נכון. אנשים הם אנשים. אנשים מעוצבים ופועלים בהתאם לסיטואציה בה הם נמצאים. נירון קיסר, ניגן בכינור על רקע רומא שהוא שרף. הוא עשה זאת מתוך שיכרון כוח ומשום שיכול היה. סטאלין הרג ורצח כמיליון מבני עמו, כדי לשמר את שלטונו. הנרי השמיני שרף בעודם בחיים את כל האצילים שלא הסכימו להוראתו להמיר את דתם (מקתולי לאנגליקני). זו דרכה של דיקטטורה מוחלטת כדי לשמור על יציבותה.
ביבי אינו שונה, לא משנה כמה הוא חכם בעיני עצמו או תומכיו. דיקטטור הוא דיקטטור. דיקטטור לא שורד בגלל חוכמתו או ראית הנולד שלו. הוא שורד גם כשהוא טועה מאוד, כי הוא שומר על מוקדי הכוח שלו. תיקון מדיניות בהתאם לנדרש (טובת המדינה), אינה חשובה לדיקטטורים. כל אדם או דיקטטור שלא משנה את מדיניותו בהתאם לתנאי הסביבה, יטעה ובסופו של דבר יטעה בגדול.
הטוענים שביבי מר ביטחון, כלכלה, ויחסי חוץ, נתקלים היום בטיפשותו. נתניהו שם את "כל הביצים" בסל של טראמפ והרפובליקאים בארה"ב. הוא עשה זאת כשהוא שורף את כל הגשרים שניבנו לאורך שנים עם הדמוקרטים בארה"ב. הוא עשה זאת כשהוא מזלזל במדיניות הדו מפלגתית של ישראל. מדיניות ששמרה על ישראל לאורך עשרות שנים. ברור לחלוטין שבעתיד הלא רחוק הדמוקרטים יחזרו לשלטון בארה"ב ואז מצבה של ישראל יהיה איום ונורא. המחשבה שמנחה את ביבי, שעכשיו טראמפ יהיה מאחוריו, ועוד 4 שנים, זו בעיה של מישהו אחר. בדומה לאגדת העם "או שהכלב ימות או שהמלך ימות". כלומר מצבה של מדינת ישראל בעוד 4 שנים לא מעניין את נתניהו.
ביבי זלזל ("השתין מהמקפצה") על רוב יהדות ארה"ב, זו הליבראלית, שמצביעה לדמוקרטים. הזלזול הזה עושה לישראל נזק מהותי כבר עכשיו, כבר בתחילת הקדנציה של הרפובליקאים. טראמפ הוא איש עסקים, אולי לא גאון פיננסי, אבל כפי שאמר לנשיא אוקרינה זלנסקי, "אין לך ביד את הקלפים". כלומר טראמפ מודד את האנשים, בעזרת איזה קלפים הם מחזיקים. קלפים, מבחינת אפשרויות הפעולה שפתוחות בפניהם.
כאשר נתניהו פעל מול הנשיא הדמוקרטי אובמה, היו לו קלפים ביד, הייתה לו תמיכה גם של הדמוקרטים וגם של הרפובליקאים. הוא השתמש בהם ובניגוד לרצונו של הנשיא הדמוקרטי אובמה, הוא נאם בקונגרס בהתאם להזמנה שקיבל מהרפובליקאים כשהוא מזלזל בדמוקרטים ובנשיא אובמה. עכשיו אחרי ששרף את הגשרים שלו (וכנראה של מדינת ישראל) אל הדמוקרטים, לא נשארו לו קלפים ביד.
מכאן הנשיא טראמפ פשוט לא סופר אותו. מנהיג ללא קלפים הוא כלום בשביל טראמפ. הוא קרא לביבי לבית הלבן, כדי שישב לידו כמו ילד מבויש. זאת כאשר הוא מודיע לעולם שהוא במו"מ עם אירן בלי התחשבות באינטרס של ישראל. ביבי ישב ליד טראמפ עם חיוך מבויש, כאשר טראמפ לא הקטין את המכסים על ישראל כאשר לכל מדינה אחרת שבאה לדבר איתו הוא כן הקטין. המכס על ישראל יותר מאשר על טורקיה. טראמפ סגר עם החותים עסקה שלא כוללת את ישראל. זו בעיה של ישראל לבדה. החותים בפועל, הטילו מצור על ישראל. הם ממשיכים כל מספר ימים, לשלוח טיל לכיוון בן גוריון, כדי לשמר את המצור. טראמפ יסגור עם חמאס שחרור של החטוף האמריקאי מעל ראשה של ישראל. הוא יסגור עסקת נשק וכורים גרעיניים עם ערב הסעודית, מבלי שישראל שותפה. הנשיא בידן היה מוכן לתת הרבה לישראל כדי שתלך עם עסקה של ארה"ב וערב הסעודית. אלו דברים מהותיים שישראל מאבדת אך ורק בגלל טיפשותו של ביבי.
כל אחד מהדברים הללו היו גורמים לנתניהו, אם היה באופוזיציה, לשרוף את המדינה. אבל כרגע שתיקה עצובה, של הממשלה והאופוזיציה. עוד מעט שופרות ביבי יסבירו שבכל מקרה, זה היה הטוב ביותר האפשרי.
תמיד אחרי שדברים רעים קורים, קל מאוד לשכנע שלא הייתה אפשרות אחרת. אנחנו לא רוצים להאמין שניתן היה אחרת. אולי במציאות, אם יאיר לפיד היה ראש ממשלה, החמאס לא היה מזהה קרע עמוק בעם ישראל. קרע שניבנה ומתוחזק על ידי נתניהו כדי לייצב את שלטונו. אולי באם לא היה קרע אז יתכן ואסון ה-7.10 כלל לא היה מתרחש.
אפילו אני מעדיף להאמין שהדברים היו בלתי נמנעים. אבל בפועל, זו תוצאה של טיפשות פוליטית, צבאית ומדינית של הדיקטטור הישראלי.
אולי זו תקוותנו (תיקווה בת אלפיים)
דווקא חוסר האונים של ישראל בכלל וביבי בפרט, מול הדורסנות של טראמפ עשויה להיות מקור התקווה לישראל. ביבי מעוניין כרגע להמשיך במלחמה ללא תוחלת וללא סוף. הנשיא טראמפ לא סופר אותנו. עדיף שננוהל על ידי מישהו (טראמפ) שלא אכפת לו, מאשר שננוהל על ידי מישהו שמזיק לנו בכוונה(ביבי).
המלחמה האין סופית של ביבי לא עוזרת לטראמפ, אז יש תקווה שהוא יעצור אותה, אולי יציל בכך עשרות ואפילו מאות חיילים ישראלים שימותו ללא תכלית. כאשר טראמפ אמר השבוע שיש 21 חטופים חיים ולא 24 חיים, כולם שמעו את המספר אבל לא את המהות. המהות של דבריו, שלפני לא הרבה זמן היו 24 חיים ועכשיו יש רק 21. כלומר, ממשלת ישראל במשיכת הזמן שלה, הורגת את החטופים. ייתכן ויאמר, שכאשר הוא חוסם ומונע את ממשלת ישראל מהמשך המלחמה, הוא המושיע של החטופים – זה אפילו יהיה אמת.
עדו