אפתח במסקנה הסופית, שמתקבלת אחרי בדיקת אותן עובדות שאליהן אין מחלוקת:
בשנה האחרונה מדינת ישראל הרעיבה קצת יותר משני מיליון תושבים בעזה. מסוף יולי 2025, ישראל עושה כמיטב יכולתה להאכיל את תושבי עזה. זאת מאז השיחה בה הנשיא טראמפ צרח על נתניהו שאינו מוכן להרעבה בעזה. מאז, משאיות מזון נכנסות בכל מעברי הגבול והצנחות מזון ממטוסים. זה בהחלט עוזר להקטנת הרעב, אבל המומחים מסבירים שכיסי רעב יישארו עוד לא מעט זמן ואנשים בעזה ימשיכו למות מרעב, כולל חלק או כל החטופים.

הציבור בארץ לא רוצה וקשה לו לקבל את המחשבה שאנחנו, העם היהודי שעבר שואה, מרעיבים אזרחים. בפועל אם נבדוק את העובדות מדינת ישראל גורמת להרעבה בעזה.

אסקור את העובדות שעליהן אין מחלוקת:

• לפני קצת יותר משנה (7 במאי 2024) ישראל כבשה את ציר פילדלפי ומעבר רפיח, ובכך השלימה את המצור המלא על עזה. מאז אין יוצא ואין בא לרצועת עזה, ללא אישור מסודר של ממשלת ישראל.
• לפני המלחמה, עזה ייצאה תוצרת חקלאית לישראל. במהלך המלחמה הושמדה כל החקלאות בעזה. במהלך השנה האחרונה אין ייצור מזון בעזה. מכאן, כל המזון שתושבי עזה אוכלים, מגיע רק בהתאם לאישור של ממשלת ישראל. מזון זה נקרא בפי הישראלים "סיוע הומניטארי" שמסופק על ידי העולם. אבל כניסתו לרצועה מוגבלת על ידי ממשלת ישראל ובהתאם לאישור ממשלת ישראל.
• עוד לפני תחילת המלחמה, היה מחסור במזון לחלק מתושבי הרצועה, בגלל המצב הכלכלי הירוד.
• במהלך השנה האחרונה הוגבלה כמות המזון שממשלת ישראל אישרה להכניס לעזה. ממרץ עד מאי 2025 נעצרה לחלוטין הכנסת המזון לעזה. חודשים אחר כך, ביולי החלו אנשים (עשרות בודדות) למות ברעב.
• הגבלת המזון ועצירתו המוחלטת, גרמה לכל מי שיכול היה, לאגור מזון. הטבע האנושי גורם לכך שבמצב זה, כל אדם תבוני, יעשה כל שביכולתו, כולל לגנוב לשדוד ולחטוף, כדי לאגור מזון, לו ולמשפחתו. כך אומנם עושה כל מי שיכול בעזה. מכאן, אפשר לראות מצילומי כטב"מ (צילומי אוויר) של צה"ל משאיות שנחטפות בידי חמושים. בכטב"מ המצלם, יש אמצעי לחימה שיכולים בקלות להרוג את החמושים הללו. צה"ל לא פוגע בחמושים שחוטפים את המזון, מאחר ובצה"ל יודעים שהחמושים הללו הם מאותן חמולות, שצה"ל עצמו חימש, כדי שיפעלו כנגד החמאס. דו"ח מפורט של גורמים אובייקטיבים, מראה שרובם המוחלט של חטיפות המזון לא בוצעו על ידי החמאס.
• צה"ל הראה חישוב, שמראה שכל המזון שנכנס לרצועה, בשנה האחרונה, יכול היה להספיק לשני מיליון תושבים למשך השנה. אני מאמין לחישוב זה. החישוב לא לקח בחשבון אגירה של מזון, שמחויבת במצב של מחסור. לא נלקח בחשבון שמזון מתקלקל. כמו כן לא נלקח בחשבון שיש יותר משני מיליון תושבים שצורכים מזון בעזה. חלוקת מזון שאינה מקצועית, כי ארגוני החלוקה המקצועיים סולקו מהרצועה, כמובן מגדילה את הבעיה.

מכאן ברור לחלוטין שהיה רעב בעזה ואנשים מתו ברעב. כמו כן ברור שמאז שישראל מאפשרת למזון להיכנס לעזה המצב השתפר. יחד עם זה, עד שמצב הרעב והתמותה מרעב, יחזרו לרמה שלפני המלחמה, יעברו כנראה חודשים רבים.

ישראל טוענת שבעיית הרעב נובעת מכך שהחמאס גונב את המזון. יש מידה רבה של אמת בטענה זו. במקביל זו אינה כל האמת. העולם אינו מקבל ואינו מאמין לטענה זו. טענה זו משרתת את הצרכים הפנימיים של ממשלת ישראל. ניתן לשמוע את הטענה שוב ושוב בכל כלי התקשורת ויש סביבה קונצנזוס מלא. כשבוחנים את העובדות שאין עליהן מחלוקת שמופיעות למעלה, ניתן לראות בברור, שגם אם החמאס תורם לרעב ומנצל אותו היטב בתעמולה שחלקה שקרית, האחריות לרעב היא כולה על ישראל.

גם אלו שמקבלים את העובדה שיש רעב בעזה מקפידים לומר שקיים רעב אך לא קיימת הרעבה. לכאורה זוהי שאלה סמנטית, אך היא מעידה על מוסר או חוסר המוסר של ישראל.

כאשר מגדירים "רעב" מתייחסים לכוח עליון שאין עליו שליטה. לדוגמא, בתקופה המקראית יש "רעב" בישראל אחרי הבצורת, או שבימינו יש בצורת באפריקה ויש רעב, זהו אסון טבע. הטבע או אלוהים גרמו לרעב. מאחר וכך ,מצב זה נקרא "רעב" ולא הרעבה.
כאשר מדינה מטילה מצור על אזור מסוים, ומגבילה בהחלטות ממשלה את כמות המזון הנכנס, המדינה יצרה את המצב. באם המצב באזור עליו הוטל מצור הוא רעב. בשפה העברית, השם של הפעולה (שם הפועל) שביצעה המדינה, הוא הרעבה.