"עכשיו אני 'אחפור, לכם" אמר בחיוך.

"משחר האדם המודרני", התחיל אדם , "לפני כ־300 אלף שנה, מלבד בשיא תקופת הקרח האחרונה לפני 22 אלף שנה, כמות חלקיקי דו-תחמוצת הפחמן, CO₂, היא בערך 250 חלקיקים לכל מיליון חלקיקי אוויר אחרים, בעיקר חמצן וחנקן. זה לא בדיוק 250, אלא עולה ויורד בערך ב־5, כלומר מגיע ל־255 ויורד ל־245. CO₂ זה תוצר של בעירת פחמניים מהחי, מהצומח ומדלק מאובנים כמו גז, נפט ופחם".

"זה קורה גם בגלל התפרצויות וולקניות", הוסיף יואל. 

אדם, הסכים עימו.

"התפרצויות וולקניות מעלות את ה־CO₂. אבל לאורך זמן זה מתאזן עם הצמחייה שמפרקת את ה־CO₂ לחמצן שמשתחרר לאוויר, ולפחמן שנקבר באדמה ובסוף הופך לפחם, נפט וגז. ההיסטוריה של ריכוז ה־CO₂ ניתנת למדידה מדויקת בקטבים של כדור הארץ. בקטבים יש קרח בעומק של מאות מטרים. קודחים את הקרח ומוציאים גלילים של קרח, כל גליל בכל עומק נותן שנים אחרות, ככל שנכנסים יותר עמוק מקבלים קרח שנוצר בשנים יותר קדומות. ניתן למדוד בדיוק מאיזה שנה הקרח לפי בדיקות פחמן 14, שזו בדיקה של איזוטופ פחמני שמתפרק על פני זמן. בתוך הקרח קפואות גם בועות אוויר. בבועות אלו בודקים את ריכוז דו-תחמוצת הפחמן בהתאם לשנים בדיוק רב".

"יש ראיות חד-משמעיות", נכנס נדב לדברים, "שלאורך מיליוני השנים האחרונות, לא רק ב־300 אלף השנה של האדם המודרני, אלא הרבה קודם, הטמפרטורה עוקבת בצורה מאוד ברורה אחרי ריכוז דו-תחמוצת הפחמן באטמוספרה, בהפרש של בערך 20 עד 35 שנה. לא בכל מיליוני השנים הריכוז היה קבוע. התנאים היחסית קבועים, באזור ה־250 חלקיקים של ד־ תחמוצת הפחמן, ב־300 אלף השנים האחרונות, גרמו לתנאי אטמוספרה וטמפרטורה יחסית קבועים, והם אלו שאפשרו את התפתחות האדם מהאדם הקדמון, שלא היה מאוד רחוק מהקוף, לאדם שאנו מכירים היום. הסיבה לכך היא שחלקיקי ה־CO₂ באטמוספרה מונעים מקרני השמש שפוגעות בכדור הארץ לחזור לחלל, וכך החום שמצטבר בכדור הארץ לא יכול לצאת. זה מאוד דומה למה שקורה בתוך חממה של צמחים. כלומר, ככל שיש יותר חלקיקי CO₂ באוויר, כדור הארץ מתחמם יותר ואם יש פחות – כדור הארץ מתקרר. כאמור, לאורך מיליוני שנה, אנחנו רואים שהטמפרטורה בכדור הארץ עוקבת אחרי כמות חלקיקי ה־CO₂ באוויר. זה מה שמדי פעם שומעים בחדשות כ'התחממות גלובלית'".

"את זה כבר אמר אל גור, סגן נשיא ארצות הברית", התערב שלמה, כי רצה להאיץ את הקצב ולהגיע לנושא המהירות.

"כן", אמר אדם,  שדווקא לא רצה להאיץ, "אני רק רוצה להזכיר את זה לכולנו, ולהתקדם משם. לפני אלפי שנים, עד המהפכה התעשייתית, האדם חי בדומה לשאר החיות בכדור הארץ מבחינת צריכת האנרגיה שלו. אחרי המהפכה התעשייתית, בערך ב־1890, אנו רואים שינוי מהותי. האדם החל להפעיל מכונות צורכות דלק, כלומר פולטות CO₂. לאורך כמאה שנים, מ־1890 עד 1990, הגיע ריכוז דו־תחמוצת הפחמן, CO₂, ל־350 חלקיקים למיליון. זה לא שינוי קטן. זה שינוי אדיר, שלא היה כאן במשך מאות אלפי שנים! כלומר במאה שנה הכמות עלתה מ־250 ל־350, ואילו היום אנחנו כבר ב־420. כלומר בארבעים שנה עלינו ב־65 חלקיקי CO₂. כמעט הכפלנו את הקצב. גם אם נצליח לעצור את העלייה, ולא נצליח, המשמעות של 420 חלקיקים תופיע רק עוד כשלושים שנה, כלומר ב־2050. אסונות הטבע שאנו רואים עכשיו זה קצה הקרחון, תרתי משמע, והם נובעים מכך שעברנו את נקודת ה־350 לפני כשלושים שנה. זהו המנוע שמייצר את ההתחממות הגלובלית".

נדב שתה מהקפה שלו וחזר להסביר.

"ל־450 חלקיקים למיליון, נקודה שנחשבת בעיני רבים מהמומחים לנושא כנקודת האל-חזור הראשונה, נגיע בעוד מספר שנים בודדות, כלומר בשנות השלושים של המאה הנוכחית. אל-חזור כלומר העולם לא יוכל לחזור ולהשתקם. הקרח בקטבים לא ייעלם בשנות השלושים, אלא בשנות השישים או השבעים של המאה, כלומר כשלושים שנה אחרי. הקרח בקטבים לא יחזור יותר באלפי השנים הבאות".

"אני אסביר את עניין הקרח קצת יותר בפירוט, כי יש כאן הרבה בלבול בתקשורת", אמר נדב.  "קודם כול יש מחזוריות. כמו בכל תופעת טבע – גם כאן יש גלים, כמו שמגפות באות בגלים. בקרח, המחזורים הקטנים הם של עשרות שנים. מחזורים בינוניים, כמו תקופת הקרח הקטנה, הם בני מאות שנים. ומחזורים גדולים, כמו תקופות הקרח, הם במחזור של 100 אלף שנה ומעלה.

להבדיל ממה שמוצג בתקשורת, מאז סוף העשור השני, בערך מ־2017, אין הקטנה בכמות הקרח אלא להפך, גידול. אבל, הגידול הרבה יותר קטן ממה שנדרש לתקופה זו במחזור. עד כדי כך קטן שנראה שההקטנה תחל כבר לפני אמצע שנות העשרים.

כאשר הקרח בים הדרומי, או בקוטב הצפוני, שצף על האוקיאנוס הצפוני, נמס, זה לא מעלה ולא מוריד את גובה פני הים, כי נשארת אותה כמות מים בים, כך או כך נשארת אותה מסה. זה רוב רובו של הקרח שנמס היום. אבל, כאשר קרח שנמצא על יבשה כמו באנטרקטיקה או בגרינלנד נמס, זה מעלה את גובה פני הים כי אלו מים נוספים שנכנסים לים. הנהרות אינם מים נוספים. הנהרות נוצרו מהגשם שנוצר מעננים שנוצרו מהים, זה רק מחזור, שלא מעלה ולא מוריד. עד היום הקרח נמס רק בשוליים של הקטבים, קרח שעיקרו בים. אם כל הקרח בגרינלנד ובאנטרקטיקה ייעלם, גובה פני הים יעלה ביותר מ־70 מטר. אז התהליך יואץ מאוד. גובה פני הים, שעד היום עלה ליניארית, יתחיל לעלות אקספוננציאלית. ואחרי מגפת הקורונה, כל ילד יודע את משמעות האקספוננט".

"רוב המדענים מדברים על עלייה בקצב הנוכחי של עליית גובה פני הים עד סוף המאה, שתהיה רק בחצי מטר, וגם זה נחשב בעיני רבים מהמדענים כמצב קשה. אבל הדברים הללו עולים באופן אקספוננציאלי. חישוב נכון יראה שגובה פני הים יעלה ב־10 עד 15 מטר. למה אקספוננציאלי ולא לינארי? כי החימום ממיס את כיפות הקרח בקטבים. כיפות הקרח מקררות את כדור הארץ, בעיקר משום שהן מחזירות את קרינת השמש לחלל. ככל שהן קטנות יותר העולם מתחמם מהר יותר, וככל שהעולם מתחמם יותר, כיפות הקרח קטנות. זו פעולה שמזינה את עצמה וזו בעצם ההגדרה של תהליך אקספוננציאלי, בדיוק כפי שלמדנו שקורה במגפות, אבל כאן אין לנו חיסון!"

"נחזור למחזוריות. יש מחזורים קטנים ויש מחזורים גדולים. תקופות קרח הם במחזור יחסית גדול. תקופת הקרח האחרונה התחילה לפני כ־100 אלף שנה והסתיימה לפני כ־15 אלף שנה. לפני תקופת הקרח האחרונה העולם היה מאוד שונה. היה מעט קרח בקטבים ופני הים היו גבוהים בכמה עשרות מטרים מהיום. למשל, במערות האדם הקדמון בכרמל חיו 'אנשים' לפני תקופת הקרח האחרונה. בתקופה זו גובה פני הים היה כמה עשרות מטרים גבוה יותר מהיום והר הכרמל נגע במי הים התיכון. באותה תקופה ירדו גשמים במה שהיום הוא מדבר סהרה. לקטים-ציידים חיו שם ואתרים פרה-היסטוריים מפוזרים בכל רחבי הסהרה. לעומת זאת, בשיא תקופת הקרח האחרונה, לפני כ־22 אלף שנה, הטמפרטורה הייתה בסך הכול חמש מעלות צלזיוס פחות מהממוצע היום. צפון אירופה וצפון אמריקה בצפון, ודרום אפריקה בדרום, היו מכוסות קרח בשכבה שהגיעה לגובה של כשלושה קילומטרים. גובה פני הים אז היה כמאה מטרים מתחת לפני הים של היום. כלומר, במקומות רבים, קו החוף היה עשרות קילומטרים ממקומו של קו החוף היום. נחל התנינים ונחל אלכסנדר התחברו לדלתה של הנילוס. היפופוטמים הגיעו לנחל אלכסנדר ותניני הנילוס הגיעו לנחל התנינים. אגב, אחרון התנינים ניצוד בנחל התנינים ב־1912 ופוחלצו נמצא באוניברסיטת תל אביב. אתרים פרה-היסטוריים פזורים מתחת למים לכל אורך החוף של מדינת ישראל. לאורך כל התקופות הללו כדור הארץ היה צריך לתמוך ולהאכיל פחות ממיליון 'אנשים'".

"אתם תוהים מה זה יעשה לערי החוף בעולם ובארץ? ניקח לדוגמה את תל אביב. הנקודה הגבוהה ביותר בתל אביב היא בגובה 62 מטר מעל פני הים של היום. אם הים יעלה ב־60 מטר מהגובה שלו היום, העיר תל אביב תהיה כולה מתחת למים! אבל, גם אם הים יעלה רק ב־15 מטר העיר תל אביב תהפוך לקבוצת איים, כאשר, לדוגמה, החלק העליון של יפו העתיקה, האזור של גשר המשאלות והכנסייה שלידו, יצוצו כאי מעל פני הים. גם בעלייה של בסך הכול עשרה מטרים, רובה של תל אביב יהיה מתחת לפני הים. וכך גם ניו יורק ורוב רובן של הערים הגדולות בעולם".

"אבל זה החלק הקטן בבעיות. אמרתי שנקודת ה־450 חלקיקים של CO₂ נחשבת לנקודת האל-חזור הראשונה_. נקודת האל-חזור השנייה היא 500 חלקיקי CO₂ וזה עלול להתרחש לפני סוף המאה הזו. להזכירכם, אנחנו לא מאוד רחוקים. למעשה אנחנו רצים לכיוון ה־500 במהירות שיא. מספיק שאומר שאם נגיע ל־500 עד סוף המאה הנוכחית, אז עד סוף המאה הנוכחית רוב רובה של האנושות כבר לא יהיה קיים".

יואל  ושלמה נעו באי־נוחות בכיסאותיהם. שלמה קם ופתח את החלון ואחר חזר והתיישב.

"תמשיך", הוא אמר.

"הסיבה לכך שרוב האנושות לא תשרוד היא פשוטה להבנה. שינויי מזג האוויר לא יאפשרו לצמחים לשרוד, צמחים שאנו, בני האדם, אוכלים, כמו חיטה, אורז, תפוחי אדמה, פשוט ייעלמו, ולכן לא יהיה מספיק אוכל כדי להאכיל את האנושות. תחשבו על הבצורת באפריקה, שגורמת לרעב ולתמותה גדולה, על־אף שהעולם מספק לאפריקה חיטה בכמות שלכאורה מספיקה – ועכשיו תחשבו על בצורת שפוגעת בכל העולם ואין מי שיספק חיטה. ולא, אל תחשבו שאפשר יהיה לאכול בשר או עוף, כפי שנאמר – 'אם אין לחם תאכלו עוגות', כי גם הדגים, העופות והבהמות צריכים צמחים. כדי לקבל מאה קלוריות מבשר צריך להשקיע יותר מים ולגדל יותר מרעה (בערך פי חמישה) מאשר כדי לקבל מאה קלוריות מלחם".

עכשיו אדם קם והחל להסביר.

"לפעמים אנחנו שומעים שתוך עשרים שנה הטמפרטורות יעלו במעלה אחת. בדרך כלל כשאני שומע את זה אני אומר לעצמי: 'מעלה אחת? לא נורא, אני בקושי מרגיש מעלה אחת'. אתם יודעים כמה אנרגיה יש במעלה אחת נוספת של האטמוספרה של כדור הארץ?" הוא שאל ואחרי השהיה קטנה ענה, "האנרגיה הזו היא בערך האנרגיה השקולה ל־400 מיליון פצצות אטום[1] כמו זו שהאמריקאים זרקו בהירושימה. לא אחת, לא אלף, לא מיליון ולא 100 מיליון, אלא 400 מיליון כאלו".

"אנחנו, כבני אדם", הוסיף נדב, "לא מסוגלים לחוש מספרים גדולים. לתפיסה האנושית יותר פשוט להגיד את אותו נתון בצורה אחרת: מעלה אחת נוספת זה כמו פצצת אטום על כל 20 אנשים שחיים היום בעולם".

מאחר ששלמה ויואל  מעולם לא חשבו על זה בצורה זו, בשלב זה שניהם היו קצת חיוורים.

"הבעיה היא לא רק ההתחממות, אלא האנרגיה באטמוספרה", המשיך אדם. "האנרגיה הזו תביא סופות וגשמים מצד אחד, בצורות קשות מאוד מצד שני, וגלי קור נוראיים מצד שלישי. סופות קור ושרב שלא נראו כמותם ב־300 אלף השנים שבהן התפתחה האנושות. זו לא אנרגיה חמודה וממושמעת שתחמם לנו את הישבן במעלה אחת בדיוק. כאמור, זו אנרגיה של 400 מיליון פצצות אטום".

"יש גם סיבות כבדות משקל נוספות, אבל הן סבוכות יותר להסבר, נזכיר רק שהתחממות במספר קטנטן של מעלות תשבש את המסוע באוקיאנוסים[2]. שיבוש כזה יאפשר לגזים רעילים שנמצאים בשטח של מיליוני קילומטרים רבועים בתחתית האוקיאנוס, מלפני תקופת הדינוזאורים, לעלות לאטמוספרה ולהרעיל את הצמחים ואת בעלי החיים בעולם. ואיך זה ישפיע על כל אחד מאיתנו? אני אנסה להמחיש.
אנחנו, ארבעתנו, כבר לא נהיה בכל מקרה בסוף המאה. אבל נכדינו עשויים להיות בני 40 עד 60. אבל כיוון שרוב האנושות לא תשרוד, זה אומר שנכדינו לא בהכרח יוכלו להגיע לגיל הזה. כלומר הנכדים שלכם כנראה לא ישרדו את ההתחממות הגלובלית, ואם כן ישרדו אז בניהם כבר לא ישרדו".

על־אף שיואל,   שלמה וכמובן אדם ונדב היו מודעים לרוב הנאמר, הרי שהצגת הדברים בצורה כל כך בוטה יצרה אווירה כבדה בחדר.

"אנחנו וחלקה הגדול של הקהילה המדעית", המשיך אדם,  "מבינים מבחינה קוגניטיבית את ההשלכות של מה שאמרתי. אבל גם לי ולנדב לא היה שום כיוון לפתרון. לכן, היה נראה לנו נכון להצטרף לגן העדן של השוטים, שישב על חבית חומר הנפץ ונהנה מהכאן והעכשיו".

"אני אסביר שוב את הבעיה, אבל מכיוון האנרגיה", הוסיף נדב, מתעלם מאווירת הנכאים שבחדר, "האדם הוא צרכן אנרגיה. האנרגיה שורפת דלק שמייצר CO₂. כל אדם צורך אנרגיה. יש שיגידו שהאדם המערבי צורך יותר מאשר אדם בעולם השלישי וזה נכון. אבל בגלל הריבוי הטבעי, בכל אחת ממדינות העולם השלישי יצרכו בעתיד הלא מאוד רחוק, יותר מאשר באירופה. כי באירופה, בסין וביפן, הריבוי הטבעי הוא קרוב ל־0 ובעולם השלישי בפרט ובשאר העולם בכלל, הריבוי הטבעי הוא גדול. בני האדם נוסעים במכוניות שצורכות נפט, חיים בתוך בתים ובמרחבים ממוזגים שצורכים חשמל אשר מיוצר משריפת נפט. אנו קונים מוצרים ששונעו מצידו השני של העולם באמצעות שריפת נפט. ואפילו הלחם שאנו אוכלים מיוצר מחיטה שטופלה באמצעות טרקטורים ששורפים נפט. ההתמכרות של האנושות לנפט והריבוי הטבעי של האוכלוסייה האנושית הן הבעיה העיקרית. אבל לא רק. גם אלו שמבינים את הבעיה, מפחדים מהפתרון. הפתרון היום הוא אנרגיה גרעינית. אפילו בכורים גרעיניים של ביקוע אורניום, שהם גם מזהמים וגם מסוכנים נורא, יש את התשובה להתחממות הגלובלית, שהיא הבעיה המהותית, כפי שהסברנו קודם. אבל בטכנולוגיה של היום אין פתרון אחר. הפתרון של אנרגיה ירוקה ומתחדשת הוא מעולה, ויכול לשפר מאוד את המצב, אבל הוא ממש לא מספיק. אנחנו חייבים עוד מקור עיקרי יציב לאנרגיה, כיוון שבכל מקרה הריבוי הטבעי יגרום לכך שכל מקורות האנרגיה השונים לא יספיקו".

"בעצם ניתן לומר", הוסיף אדם,  "שהבעיה העיקרית היא הריבוי הטבעי או התפוצצות האוכלוסייה. אם בעולם היו כמיליון איש במקום שמונה מיליארד, כמו בתקופת דוד המלך, לא הייתה התחממות גלובלית. כי כמות הנפט שכל המיליון הזה היה צורך הייתה זניחה. הבעיה היא שאנחנו קרובים לשמונה מיליארד. הריבוי הטבעי, יחד עם ההתמכרות של האנושות לנפט, מייצרת שתי בעיות: האחת היא מזהמים למיניהם שנפלטים בשרפה, מזהמים רעילים, שיוצרים מחלות ומוות. והבעיה השנייה היא פליטה של CO₂ שאומנם אינו רעיל, אבל הוא גז חממה שכאמור, מייצר את ההתחממות הגלובלית".

"נכון", אמר נדב והמשיך, "כאשר נוצר מחסור במזון ותנאי המחייה משתנים, יש ירידה בריבוי הטבעי. קצב הריבוי הטבעי של האדם הנאור בעולם המערבי ובסין הוא קטן מ־1. אבל לא כך המצב בסביבות של בורות ופונדמנטליזם דתי. הבורות היא אח תאום של הריבוי. נראה שככל שיש יותר בורות הריבוי הטבעי גדול יותר ולהפך, ככל שהריבוי הטבעי קטן יותר כך יש פחות בורות. אפשר לראות את זה בסין. סין הייתה מדינה עם ריבוי טבעי מהגדולים בעולם, ורוב האוכלוסייה לא ידע קרוא וכתוב לפני המהפכה הקומוניסטית. הקומוניסטים בסין החליטו לצמצם את הריבוי הטבעי על־ידי חוק לפיו מותר ילד אחד במשפחה, ובמקרים מיוחדים בלבד – שני ילדים. הם עשו זאת במקומות רבים באכזריות. מעבר לכך, רוב רובם של הצעדים הכלכליים מצד אחד והחברתיים מצד שני שעשו הסינים היו טעות על גבי טעות[3]. היום, גם הקומוניסטים בסין מכירים בכך שהן היו טעויות. על־אף כל הטעויות, המעשה הנכון המרכזי, של הקטנת הריבוי הטבעי, שינה את מצבה של סין מן הקצה לקצה. ממדינה נחשלת, בסופה של רשימת מדינות העולם השלישי, בזמן קצרצר יחסית, היא היום המעצמה השנייה בחשיבותה ובגודלה הכלכלי. שנייה בעולם אחרי ארצות הברית וכנראה תעקוף את ארצות הברית בזמן הקרוב. אין היום בסין אנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב והבורות הבסיסית מוגרה שם לחלוטין".

____________________________________________________

[1] פצצת האטום בהירושימה הייתה באנרגיה של 13,000 טון TNT. כל קילו TNT יכול לחמם בערך טון מסה במעלה אחת. כלומר, בפצצה הזו הייתה אנרגיה שיכלה לחמם מסה של 13×10⁹ קילו מסה במעלה אחת. נבדוק את מסת האטמוספרה בכדור הארץ: הלחץ בפני הים (המשקל) על כל סנטימטר רבוע הוא בערך קילו. כלומר, לעמוד של סנטימטר רבוע אטמוספרה, שמתחיל בפני השטח של הארץ ומסתיים בחלל, יש מסה של כקילו. שטח כדור הארץ בסנטימטרים רבועים הוא כ־ 5×10¹⁸ לפי גיאומטריה לגיל הרך (שטח פני כדור = 4πr²). מכאן שגם מסת האטמוספרה היא 5×10¹⁸ קילו מסה.

כאשר נחלק את מסת האטמוספרה בקילו (5×10¹⁸), בכמה קילו יכולה פצצה אחת לחמם במעלה אחת (13×10⁹), נקבל את מספר הפצצות הדרוש לחימום האטמוספרה במעלה אחת. כלומר נקבל ש־400 מיליון פצצות הירושימה דרושות לחימום האטמוספרה במעלה אחת. (זה מבלי לקחת בחשבון את חימום הקרקע, שעלול להכפיל את המספר).

[2] מים חמים שנעים לקטבים על פני האוקיאנוס, כמו זרם הגולף, ומים קרים שנעים בתחתית האוקיאנוס לכיוון קו המשווה.

[3] שני הצעדים המהותיים ביותר שבוצעו בסין במחצית המאה ה־20 היו: 1. "הקפיצה הגדולה קדימה", ניסיון להכנסת תעשייה ללא תשתיות, מה שגרם לרעב שהרג עשרות מיליונים. 2. "מהפכת התרבות", כאשר משמרות האדומים (סטודנטים צעירים ותלמידי תיכון) בתמיכתו ועידודו של מאו, השליטו משטר אימים במסגרתו הוצאו להורג חלקים משמעותיים מהאליטה האינטלקטואלית של סין (מיליוני בני אדם, מרופאים, דרך מתמטיקאים, פיזיקאים, סופרים ועוד), מצב שסין מתקשה להתגבר עליו עד היום.