ב־8200 עוקבים אחרי הלוויינים הרוסיים, האמריקאיים והסיניים. הם זיהו שכל הלוויינים החלו פתאום להתעניין בתעשייה האווירית בלוד. מרגע שאחד הלוויינים הללו עולה מעל קו האופק, כל העדשות והאנטנות מתרכזות בלוד. המידע הזה הועבר למוסד.
סגן ראש המוסד, שהיה בדרכו לפגישה במשרד הביטחון, פסע במסדרון המוביל ללשכת השר. המסדרון שבשני צדדיו תלויות תמונות של שרי הביטחון לדורותיהם. כאילו במקרה, פגש את בארי, מנכ"ל התעשייה האווירית, שגם הוא היה בדרכו לפגישה באותו משרד. בארי בדיוק יצא משיעור נוסף של איסמעיל בנושא היתוך גרעיני.
"תגיד, אתה מודע להתעניינות שיש בארצות הברית סביב המפעל בלוד?" שאל סגן ראש המוסד כבדרך אגב.
בארי חשב שסגן ראש המוסד כבר מודע לרקפת, והשיב תוך כדי הליכה, "כן, הם מתעניינים כנראה ברקפת".
"מה זה רקפת?" שאל סגן ראש המוסד.
בארי עצר לרגע. הוא לא ידע מה בדיוק מותר לו לומר, ולבסוף אמר, "זה פרויקט סופר סודי שאנחנו שותפים בו". תשובה זו הספיקה לסגן ראש המוסד, שסימן לעצמו וי על הנושא.
באותה תקופה, הלוויינים האמריקאיים והסיניים זיהו פרץ אלקטרומגנטי מאזור מצפה רמון, באחד מניסויי המנוע הרקטי. גם האמריקאים וגם הסינים החליטו לחזור ולהתמקד באזור. הרוסים, שלא היו מצוידים בציוד מתאים לא יכלו לזהות זאת, אך הבינו דרך מעקב אחרי שאר הארגונים שמשהו מתרחש בחוות בודדים שבין שטח האש של חיל האוויר לשטח האש של בה"ד 1.
למחרת, הם הבחינו בטרקטור גורר מכולה מעוכה. הם מיקדו את המצלמה, זיהו את מספר הרישוי הצהוב, הצליבו עם מאגרי הנתונים, וזיהו את הנהג כאיסמעיל, לא דודו.
גם האמריקאים וגם הסינים, שעקבו אחרי הרוסים, קיבלו את המידע שאיסמעיל, בדואי ממצפה רמון, היה נהג הטרקטור.
האמריקאים, המודעים לרגישות הפוליטית בישראל, איבדו עניין כשגילו שהוא בדואי. מבחינתם, לא ייתכן שפרויקט ישראלי סודי ישתמש בערבים מוסלמים. הסינים, לעומתם, המשיכו לעקוב, אחר איסמעיל, אחר ביקוריו בקרן גלבוע ובתעשייה האווירית, ואחר תנועותיו.
כשהאמריקאים ראו שהסינים ממשיכים להתעניין, גם הם חידשו את המעקב. בתוך זמן קצר, שלושת הגופים "ישבו" על רקפת, מהקברניטות נועה ורותם ועד שלמה. בדיוק כפי ששלמה חזה. הם גם עקבו אחרי פרצי האלקטרומגנטיות שנפלטו בשלבי הצתת המנוע, שנמשכו עשר שניות בכל פעם.
8200זיהו את פעילות הלוויינים, והעבירו את המידע למוסד.
בסופו של דבר, מידע קריטי, שהתעלמו ממנו.