קאטרגייט אינה המהות, היא הסימפטום. כדי לפתור פלונטרים בירוקרטיים נדרשת לפעמים יצירתיות. ולפעמים היצירתיות היא הליכה על הקצה. אבל ההולך על הקצה צריך להיות זהיר וקשוב שבעתיים. לא כן, למי שרואה עצמו מעל החוק ומרשה לעצמו להשתין מהמקפצה. הוא יחליט מי יהיה דוברו הצבאי ולא השב"כ שהכשיל את פלדשטיין במבחן הסיווג הבטחוני. "פלדשטיין הוא פטריוט". אם אין אפשרות לשלם לדובר הצבאי פלדשטיין בדרך המלך, ניתן להסיט תשלומים מקאטר שתשלם את משכורתו. למה זו בעיה? הרי קאטר כבר משלמת. ולא מאט לאורליך. למה יש בעיה כאשר לקאטר, המתווך מטעם החמאס, יש גישה ישירות מהקבינט הביטחוני, למידע הנחוץ לו (כפי שפורסם). מידע של איפה ישראל מוכנה לוותר במו"מ ואיפה לא? קל יותר להאשים את ראש השב"כ שאינו יודע לנהל משא ומתן ו-"מנהל רק מתן ומתן".

כל זאת ידוע לכולם מבוסס על עובדות מוצקות ואינו במחלוקת. עכשיו נשאלת השאלה המרכזית. האם ידע? אין ספק ששקרן בן שקרן ידע גם ידע.

עכשיו שנה וחצי אחרי, ניתן ליראות בבהירות ולסקור את המציאות כפי שהיא, מעבר לכל מסכי העשן שביבי מפזר.

המצב עד עכשיו

המלחמה של ישראל היא בשבע חזיתות. 1.החותים, 2.האירנים, 3.העירקים, 4.הסורים, 5.החיזבאללה, 6.יהודה ושומרון, 7.החמאס.

משכו גם משכו בדש מעילו של "מר ביטחון", שנה שלמה של מהפכה משטרית, לפני 7.10, הזהירו אותו כל גופי הביטחון, שישראל ללא דמוקרטיה תראה לאויבינו טרף קל. כולם הזהירו, הקרע שאתה מייצר יסתיים במלחמה רעה. ו"מר ביטחון" במעשיו ובדבריו עשה ככול יכולתו להרדים את המערכת.
היכולת הנבואית של גופי הביטחון לא הייתה מושלמת. הם לא ידעו באיזה שעה יתקפו את ישראל. הם אפילו לא ידעו את היום המדויק. הופתענו, שהאויב שפתח במלחמה, היה אויב מספר 7 ולא אויב מספר 5. (הפתיחה הייתה של חמאס ולא של חיזבאללה). השב"כ (מתוך התחקיר שפורסם) הזהיר את נתניהו שבוע לפני ה-7.10. הרמטכ"ל ושר הביטחון במשך חודשים הזהירו את ביבי. בתגובה לאזהרות ביבי פיטר את שר הביטחון גאלנט. בחודש שלפני ה-7.10 הגיעו אלופי צה"ל לכנסת, כדי לדבר להזהיר ולהתריע בפני השרים וחברי הכנסת. אותם שרים שהיום רוחצים בניקיון כפם, לא הסכימו להיפגש עם האלופים ובהם ראש אגף המודיעין שבראשו הם מנפנפים. רק האופוזיציה נפגשה איתם ללא הועיל. משכו כל כך חזק שמעילו נקרע. וכך בלילה של ה-7.10 על אף שלשכתו (כפי שמסתבר בתחקיר) עודכנה בלילה, הם הבינו שאין מה לדבר אתו, ולא טרחו להעירו. וכאשר העירו אותו הוא לא תיפקד כלל, במשך כל השעות הקריטיות.
אחריות הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן מפקד פיקוד דרום, ומפקד אוגדת עזה ברורה לכולם. ביבי מהדהד את המובן מאליו, זה חלק ממסך העשן. זו טכניקה ידועה בוויכוח לא עניני, לטעון 2+2 הם 4 מכאן נובע שביבי לא אשם. זורקים לחלל עובדה מובנת מאליה ומכאן מגיעים למסקנה הזויה. העובדות שידועות לכל, לא מצריכות וועדת חקירה כדי לזהות שנתניהו צריך ללכת הביתה. לומר שצריך ועדת חקירה בשביל לקבוע אם ביבי אחראי זו שטות והבל רוח, הוא אחראי מעצם תפקידו. גולדה הלכה הביתה על אף שוועדת החקירה (אגרנט) זיכתה אותה מאשמה ועל אף שניצחה בבחירות שאחרי המלחמה.

הקרע שביבי מייצר אינו בין הימין לשמאל בישראל, אלא בין האליטה לאספסוף.
קרע בפוליטיקה, בין דודי אמסלם שהודח מהצבא ולא עשה דבר ב-7.10, ליאיר גולן שהיה סגן הרמטכ"ל והציל אנשים ב-7.10. קרע בין האקדמיה למשיחיים, בין המובטלים שמקבלים מהמיסים לנושאים בעול שמשלימים את המיסים.

הניצחונות בחזיתות השונות הוא ניצחון שנוצר על ידי האליטות בזכות הנושאים בעול. הנושאים בעול המיסים והחברה הם ההייטק, האקדמיה וכלל היצרניים. כולל האליטה של הציונות הדתית שמאמינה בעשיה של עצמם ולא שאלוהים יעבוד אצלם כי הוא חייב להם.
טיל החץ שמנצח את הטילים מאירן ותימן זו האקדמיה שמסוגלת להוציא מעצמה את המפתחים ברפאל ובתעשיית ההייטק. הביפרים זו האליטה של המודיעין, הפגיעה בראשי חיזבאללה וחמאס זו האליטה של הטייסים מכוונת על ידי האליטה של המודיעין.
כאשר גלנט פנה לנתניהו לתקוף את החיזבאללה, נתניהו אמר לגלנט שטילי חיזבאללה יורידו את חצי הבניינים בתל אביב. נתניהו צדק.
בדיעבד עם הצלחה מושלמת של הביפרים, הטיסים והמודיעין, החיזבאללה היה חסר כוחות. אבל נתניהו לא טעה בהערכת כוחו של חיזבאללה.
היום בדיעבד כולם מזלזלים בכוחו של חיזבאללה. אבל הזילזול הזה אפשרי, רק בזכות האליטות שנטרלו את כוחו של חיזבאללה, בעזרת הביפרים והמודיעין המושלם של מיקומי הטילים ומיקומי ראשי הארגון.

בחודשים הראשונים אחרי ה-7.10 הגופים הממשלתיים נפקדו. היחידים שתפקדו בצפון ובעיקר בדרום היו האחים לנשק וכוח קפלן. הם ארגנו פינוי, הם סיפקו מזון לחיילים, הם סיפקו תחזוקה לצבא, כולל ציוד מגן בסיסי אפודים קסדות ועוד… ציוד צבאי כמו רחפנים שהצבא רק אחר כך אימץ. אפילו אספקה ביגוד ומוצרים נלווים. ביביסטים בהשפעת מכונת הרעל של נתניהו שכחו, והיום הם רוצים את ראשם של האחים לנשק וכוח קפלן. בהפעלת מכונת הרעל נתניהו הוא אומנם אשף.

המצב עכשיו

המתכונת של נתניהו פשוטה. המפלגות שבשלטון הן אוסף המפלגות שיקטנו או ייעלמו בבחירות. או מפלגות שניתן לקנותם בכסף. מכאן הן ממש רוצות בשימור שלטונו ודחיית הבחירות. וככול שהן מקבלות פחות מנדט בציבור, כך האינטרס שלהם בשימור השלטון ודחיית הבחירות עולה. מתוך כך יש לו 68 אצבעות אוטומטית וכל החלטות בכנסת ובממשלה הן פה אחד. היחיד ששונה הוא בן גביר שבבחירות הוא יגדל. לכן נתניהו נותן לו בכסף והשפעה על המדיניות, הרבה יותר ממה שעשוי להיות כוחו העתידי אחרי בחירות. כל זמן שביבי מוכן לבזוז את האוצר (ראו תקציב המדינה) ומוכן לשרוף את המדינה תרתי משמע (ראו המשך המלחמה), הוא יכול לדחות את הקץ עד אין קץ.

אין היום משבר כלכלי בישראל. ירידה של 10 או 20 אחוז ברמת החיים אינה קריסה כלכלית. זו ירידה שמורגשת רק בשולים של המשפחה הישראלית הממוצעת. קריסה כלכלית היא כאשר יש נפילה מהותית ברמת החיים שמורגשת בכל תחומי החיים של המשפחה הממוצעת.

לאן מתקדמת ישראל מכאן

כלכלנים מזהירים את נתניהו "מר כלכלה" ממשבר כלכלי. אותם כלכלנים אינם נותנים יום ושעה לקריסה. הם אפילו לא יכולים לנקוב בחודש או במתווה המסוים של הקריסה. בדומה לאנשי הביטחון שהתריעו לפני 7.10 מפני מלחמה. אתן דוגמאות למתווה קריסה:

– דוגמא אחת, היא מקרה קריסה של השקל מול הדולר ומטבעות החוץ לרמה של מעל 7 שקל לדולר, זו קריסה. כלומר זו דוגמא לשינוי שישנה את רמת החיים בצורה מהותית. מאחר וישראל מייבאת גם את רוב הצריכה הביתית, וגם את הצריכה לתעשייה וחקלאות. דוגמא מחקלאות ישראלית, רוב המחיר של ביצים שמיוצרות בארץ הוא מחיר חומרי הגלם (תחמוצת לעופות) שמיובא.
– דוגמא נוספת, היא מקרה שבו דירוג האשראי של ישראל יעבור מאזור ה-A לאזור התחתון של B. דרוג האשראי הוא בעיקר מראה של המצב. הבעיה היא, המצב עצמו שמוצג בדירוג. לבנקים בארה"ב ואירופה אסור להלוות למדינות בדירוג B אלא בסכומים נמוכים. מאחר ומעל חצי ממקורות תקציב המדינה הם מיחזור חוב, עצירת ההלוואות שמאפשרות את מיחזור החוב, תעצור את פעילות הממשלה. כלומר גם פעילות הביטחון (האמריקאים וטראמפ מוכנים למכור לנו נשק ותחמושת, אבל מילת המפתח היא למכור). גם פעילות בתי החולים, התרופות וחומרי הגלם (הציוד לניתוחים) הם חלק מהותי בתקציב. שלא לדבר על משכורות. כשאין תקציב אין משכורות וזה נכון כמובן גם במערכת החינוך.
אלו הן רק דוגמאות לקריסה. הקריסה עצמה כאשר תיקרה תבוא מכיוון בלתי צפוי. בדיוק כמו שהכתובת על הקיר והאזהרות ממלחמה רעה היו לפני ה-7.10. אבל כאשר זה הופיע זה בא מכיוון לא צפוי.
באותה מידה האזהרות שמזהירים את ביבי וממשלתו הן ברורות לחלוטין. אבל באיזה יום ואיזה עמוד בבניין הכלכלה הישראלית, יקרוס ראשון והאם הקריסה של הבניין תהיה לכוון מזרח או למערב, לא ניתן לנבא. דומה לאדם שנופל מבניין, לא ידוע אם ימות מפגיעת ראש, או פגיעת בטן. אבל ברור שיפגע קשה, ייתכן וימות. המחשבה שהקריסה תבוא לאט לאט ובשלבים, דומה למחשבה ב-6.10 ששינוי מהותי בביטחון לא יקרה ב-7.10.

נתניהו הוא "מר כלכלה", באותה מידה שהוא "מר ביטחון".
נניח שהאבן הראשונה בקריסה הכלכלית תהיה מחסור בחיטה (סתם רעיון). נתניהו יטען שלא משכו בדש מעילו. אם היה יודע שיתרות החיטה בארץ כל כך נמוכות, היה "מנחה" להגדיל ובכך היתה נמנעת הקריסה הכלכלית. האשם הוא האגרונום הראשי שאחראי לאיזון כמויות המזון. באותה מידה יתכן ומחסור בברזל לבניין תהיה נקודת המשבר הראשונה.
כאשר המדדים הכלכליים מראים מצב של חוסר יציבות לאורך זמן, נקודת הקריסה יכולה להתרחש בנקודה חסרת מהות. בדומה לקריסת הביטחון שהחלה בחמאס. אותו חמאס שהיה הקטן והחלש מבין כל 7 החזיתות בהן אנו נלחמים.

הכוח הצבאי של מדינה תלוי לחלוטין בכוחה הכלכלי וחוסנה החברתי. נראה שבשני החזיתות הללו ישראל נחלשת בקצב הולך וגדל. מכאן צירוף מקרים מדיני וצבאי גם הוא יכול לגרום למשבר ביטחוני אולי גדול יותר מה 7.10.

אתן דוגמא לצירוף מקרים כזה. מקרה של הקטנת התעניינות הממשל האמריקאי (טראמפ) בסכסוך מצד אחד, עלית הקיצונים במצרים עם יכולת טכנולוגית שהם מערכים שהיא שוברת שוויון מצד שני, יכולה לגרום להתקפת פתע מצרית שתהיה משמעותית וקטלנית בהרבה מה 7.10. התקפה כזו תיבנה על השבר החברתי כלכלי שמתפתח בישראל. כלומר התקפה צבאית יכולה בהחלט להגיע לפני קריסה כלכלית.

אם נמשיך בהליכה קדימה, אם קריסה כלכלית תיקרה במהלך חמש השנים הקרובות, נבין שתושבים שיכולים יהגרו. כלומר כמו בהגירות רבות, אחוז האליטות במהגרים גדול מאוד. כאמור היכולת הצבאית היא שילוב של יכולת כלכלית ואיכות כוח האדם. מכאן מקרה קריסה כלכלית כנראה יגרור אחריו במהלך העשור הקרוב מלחמה רעה מאוד. מלחמה כזו לא תהיה דומה למלחמות קודמות של ישראל. קיים סיכוי שישראל לא תוכל להתאושש ממלחמה כזו.
מכאן המסקנה הברורה, שנתניהו הוא הסכנה הגדולה ביותר לשרידותו של המפעל הציוני.  

עדו