מוטציה  

השכפול הביולוגי שמדובר בו מתבצע עם סטייה מסוימת. אנחנו שונים במשהו מהמוצע של הורינו, אנחנו איננו זהים לאחינו. השינוי הקטן מהמוצע הוא בסיס האבולוציה. שינוי זה נקרא מוטציה גנטית. כאשר המוטציה הגנטית היא גדולה מאד בקפיצה אחת בין הורה לילד תיתכן בעיה. לכן מוטציה קימת בהקשר שלילי. אבל מוטציה נורמאלית (קטנה) קימת בכל אחד ואחד מאיתנו ביחס להורינו, היא חיובית ביותר ומאפשרת לנו להתפתח ולהסתגל לתנאי הסביבה.

כמו שהוסבר לא כל האחים מגיעים לבגרות מינית. בממוצע רק שניים. ומאחר ויחס השכפול הבסיסי גדול מאחד, נולדים יותר משני אחים. חלקם הגדול של האחים מת לפני שהצליחו לשכפל את עצמם. ההנחה של דארווין קובעת שהסיכוי של האח, שהמוטציה שלו מההורים, הוא כזה שתואם יותר לאקולוגיה, להגיעה לבגרות, גדול יותר מהסיכוי של האחים שפחות מתאימים לאקולוגיה. מכאן לאורך הזמן האוכלוסיות משנות את עצמן בהתאם לאקולוגיה שמשתנה ומתפצלות לתת קבוצות שונות בהתאם לאקולוגיה.

לפני 100 שניים הייתה זו מציאות גם לבני אדם וגם בעולם המערבי. ברב המשפחות היו מספר אחים שנפטרו בגיל צעיר. ממוצע התינוקות שמת בשנת החיים הראשונה היה גבוה מאד ביחס לתמותת תינוקות היום.

הדברים נשמעים מקוממים, והם מקוממים בייחוד לגבי בני אדם. יתרה מכך מנגנונים שונים מקטינים את קצב הילודה ואומנם בעולם המערבי של היום כמות הילדים הממוצעת יורדת וכמעט כולם מגיעים לבגרות מינית (דבר שבסופו של דבר גורם לגדילה והתחזקות העולם השלישי)

הקידמה משנה את תנאי האקולוגיה אליהם פועלים חוקי דארווין. המנגנון שמקטין את כמות הלידות בעולם המערבי מאפשר בעצם לתינוקות חלשים לשרוד, לאנשים עקרים להעמיד שושלת צאצאים גאה.  השינוי הזה מחזק את החברה, (נתייחס למנגנון הדארווניסטי הזה כאשר נסביר את הסופר אגו) ומכאן חוקי דארווין עובדים גם כאן. העולם המערבי חזק יותר מהחברה בעולם השלישי. החזק תמיד מנצח, מצליח ושורד יותר טוב. מה שהשתנה זה רק המושג "החזק". "החזק יועתק לתחומים נוספים מעבר לכח פיזי. "החזק" יהיה חכם, כריזמטי, עשיר ועוד. הוא יהיה "הרווק המבוקש" ויוכל "לשכפל עצמו" בהצלחה.

תיאורית ירושה כפולה.

כדי לשפר את המודל הכאוטי של שינוי האוכלוסייה שהוצגה למעלה, נכנסה תיאוריה של ירושה כפולה- Dual inheritance theory, (DIT) . הרעיון הוא שבנוסף ל"אבולוציה גנטית" קימת גם "אבולוציה חברתית". בעצם להכניס השפעות של פסיכולוגיה וסוציולוגיה כדי לתאר טוב יותר אוכלוסיות של בני אדם. חלוקה גנטית התפתחות שפות ונדידת עמים ותרבויות מקושרים דרך תיאוריה זו.

הישות

נבחן את המשמעות של ההנחות של דארווין מבחינת מהי הישות או הישויות השונות באורגניזמים. ההנחה הטבעית הבסיסית שנובעת מתפיסת הישות של עצמנו כגוף נפרד וחושב עצמאית, היא שהישות של כל אורגניזם מוגדרת על ידי חבילת תאים חיים עם קשר גיאוגרפי פיזי רציף בניהם. במילים פשוטות חייה או אדם מסוים או צמח מסוים. ומטרת העל של כל ישות כזו היא לשמור על עצמה. כל אדם בנפרד רוצה מאוד לשמור על עצמו (לא למות)

הטענה של דארווין מתארת ישות שונה וחזקה מזו. הישות של דארווין היא שרשרת גנטית  שמתחילה בהורי הקדומים ומסתימת בצאצאי. הישות הזו מעוניינת לשמור על עצמה. "אני", האדם הבודד,  בסך הכל כלי עם תפקיד מסוים בתהליך. "אני" משרת את המטרה של ישות זו. הישות נותנת לתאים של הגוף שלי פקודה להזדקן ובסופו של דבר להרוג "אותי" מאחר והקליפה (שזה אני) סימה את תפקידה. תפקידי להגן על הגרעין הגנטי ו"אני" (הזקן) כבר איני מסוגל לשכפל את הגרעין. לפחות לא במידת דיוק משביעת רצון.

מכאן הישות האמיתית שפועלת ומגנה על עצמה היא הגנטיקה. הקוד הגנטי. הגוף שלי ו"הישות שלי"- אני, היא רק קליפה כמו קליפת האגוז, שבנויה לכלות את עצמה ברגע שסימה את תפקידה הפעיל בשמירה וקידום ענייניה של הישות הגנטית.

הישות הגנטית היא קוד. קוד גנטי – אינפורמציה, מידע.

נניח שהינו מעוניינים לשמר אינפורמציה כל שהיא לתקופה אורכה מאד. נבדוק את האמצעים העומדים לפנינו לשמירת מידע.

באם נכתוב את האינפורמציה על נייר הסבירות היא שהוא ירכב כי הוא חומר אורגני. בתנאי יובש טובים הוא יוכל להחזיק עד אלף שנה. באם נשמור אותו כמדיה מגנטית התכונות המגנטיות של החומר יתנדפו אחרי עשרות שנים בודדות. ניתן לחקוק את המידע באבן ועדיף זכוכית– באבן המידע כנראה יחזיק כמה אלפי שנה. ובחומר כמו זכוכית (שבו כוחות התאחיזה המולקולאריים חזקים) אולי אפילו עשרות אלפי שנה – בהנחה שהזכוכית או האבן לא ישברו.

אבל אם רוצים לשמור את האינפורמציה למאות מיליוני שנה? בטכנולוגיות המכאניות הקימות ברשותנו היום אין אפשרות כזו. הדרך היחידה – בצורה ביולוגית. הביולוגיה בונה את המידע כך שהוא מוחזק בכלי קיבול כלשהו. המידע עצמו מנהל את הכלי ומורה לו לשכפל את עצמו. באם הכלי מסוגל לשכפל עצמו ביחס גדול מאחד וגם לשנות עצמו קצת בכל שכפול כך שבהתאם לדארווין הוא יסגל עצמו לאקולוגיה שמשתנה עם הזמן אז בנינו את המנגנון האולטימטיבי לשימור המידע.

מכאן קימת "מטרת על" לקיום. המטרה היא לשמר את האינפורמציה, לשמר את הקוד הגנטי.

להשגת מטרה זו כל האמצעים כשרים. כל מנגנון שקיים בכלי הקיבול, בסופו של דבר, עוצב עם הזמן לשרת מטרה אחת ויחידה והיא מטרת העל, לשמור על הקוד הגנטי.  הקוד הגנטי עיצב את כלי הקיבול (אותנו) כך שנשרת את מטרתו (לשמר את עצמו) בצורה מיטבית.

לא כל הפעולות שמבצע הקוד הגנטי שלנו מבוצעות בהתאם לרצוננו האישי. לדוגמא ההזדקנות היא תהליך גנטי שנועד להשמיד את כלי הקיבול (אותנו) כאשר אנחנו כבר לא פוריים או לחלופין כאשר הקוד הגנטי אינו "טרי" ועבר מוטציה גדולה מידי. 

כלומר הקוד הגנטי שלנו (זה שאנחנו נושאים בנאמנות 🙂 ), משמיד אותנו, כאשר אנחנו זקנים ואין לו יותר צורך בנו. מכאן ניתן להבין טוב יותר שבעצם הקוד הגנטי הוא ישות נפרדת מאיתנו. הקוד הגנטי מכתיב לנו פעולות רבות.

אצל אריות לדוגמא ניתן לראות זאת בקיצוניות רבה. מצד אחד האריה הוא זה ששומר על הגורים של הלהקה (הגורים שלו) כאשר הלביאות יוצאות לצוד. מצד שני כאשר אריה משתלט על להקה של אריה אחר, הוא הורג את כל הגורים של האריה האחר. כלומר הקוד הגנטי של האריה החדש החזק, הורג את הקוד הגנטי של האריה הישן החלש ומפנה לעצמו מקום. יתרה מזו כשהאריה מזדקן האריות הצעירים יהרגו אותו או יגרשו אותו למות ברעב מחוץ ללהקה. כלומר מבחינה ערכית אצל האריות הקוד מחייב לשמור על הילדים (זה בסדר) ולהרוג את הזקנים (קצת פחות בסדר).

האם אנחנו כבני אדם שמנסים לשמור ולהאריך את תוחלת החיים, גם של זקנים לא פוריים, הצלחנו להשתחרר מחוקי הטבע של דארווין?

התשובה היא לא.  יש לזכור שהטענה המרכזית היא שהחזק הוא שישרוד. אצלנו החוזק, היא היכולת השכלית והערכית שלנו. מכאן היכולת להאריך חיים מצד אחד ולטפל בעקרות מצד שני רק מחזקת אותנו כחברה ומשפרת את יכולת השרידות שלנו כאורגן חי, בדיוק ובהתאם לחוקי דארווין.

לא רק המנגנונים הביולוגים הפיזיים עוצבו לשרת את המטרה, אלא גם המנגנונים המנטאליים והפסיכולוגים, עוצבו, נבנו, ושופרו, לשרת את מטרת העל של השרידות הגנטית. כלומר האישיות שלי עוצבה כך שתשפר את שרידות הקוד הגנטי שלי.